עמרב השקעות בע"מ נ' ימקום הולדינגס בי.וי.

החלטה

בפניי בקשת הנתבעת למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" מכתב התביעה.

עובדות והליכים רלוונטיים:

ביום 12.7.11 הגישה התובעת נגד הנתבעת תביעה כספית ע"ס 262,238 ₪, בסדר דין מקוצר. עילת התביעה הינה הפרה נטענת מצד הנתבעת של שני הסכמים קשורים שנחתמו בין הצדדים: הסכם מקורי מיום 1.1.06 והסכם המשך מיום 15.3.07. ההפרה הנטענת מתבטאת באי-העברת כספים בניגוד להוראות ההסכמים.

הבקשה שבנדון:

ביום 24.8.11 הגישה הנתבעת בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" מכתב התביעה (להלן – "בקשת מחיקת הכותרת"). הבקשה נתמכת בתצהירו של דירקטור בחברה הנתבעת. בבקשת מחיקת הכותרת מעלה הנתבעת טענות עובדתיות שונות לגבי תוכן ההתקשרויות החוזיות שנעשו בין הצדדים, תוך אמירה כי העסקה הכוללת שנעשתה בין הצדדים "הינה עסקה מפוקפקת ביותר", כי בעלי תפקידים שונים אצל הנתבעת שביצעו, בשם הנתבעת, את העסקה הזו פעלו שלא כראוי ושלא כדין, וכי, על-כן, קיבלה הנתבעת ביום 23.8.11 החלטה בדבר ביטול החוזים עם התובעת והודיעה לתובעת על כך. לטענת הנתבעת, התביעה לא כשירה להתברר כתביעה בסדר דין מקוצר, בשל שניים: לא מתקיימת הדרישה לקיומה של ראיה בכתב (עפ"י הטענה, התביעה מבוססת על הסכם בעל-פה, שהתובעת לא צירפה לכתב התביעה ראיות על קיומו, וכן "ההסכם משנת 2006 נכרת שלא כדין, ומשכך בוטל"), והיקף ומורכבות המחלוקת בין הצדדים אינם מתאימים לתביעה בסדר דין מקוצר. הנתבעת מבקשת לחייב את התובעת בהוצאות.

ביום 31.8.11 הגישה התובעת את תגובתה על בקשת מחיקת הכותרת. התגובה נתמכת בתצהירו של אחד מבעלי וממנהלי החברה התובעת. התובעת מתנגדת לבקשת מחיקת הכותרת. התובעת טוענת, כטענות נגד לטענות הנתבעת, כי התביעה מבוססת על הסכם בכתב תקף ולכן כן מתקיימת דרישת הראיה בכתב, וכן כי היקף המחלוקת בין הצדדים אינו רחב. התובעת מוסיפה וטוענת, כי הנתבעת תוקפת בטענותיה למעשה את תוקף ההסכם שנעשה בין הצדדים וכי טענות הנתבעת אינן מסוג הטענות שניתן להעלותן בבקשה למחיקת כותרת. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בהוצאות "בשיעורים ריאליים".

ביום 7.9.11 הגישה הנתבעת את תשובתה על תגובת התובעת. הנתבעת חולקת על עמדת התובעת בתגובתה הנ"ל, וחוזרת על עמדתה בבקשת מחיקת הכותרת.

הליכים נוספים בתיק זה:

ביום 12.7.11 הגישה התובעת בקשה למתן היתר לפיצול סעדים. באותו יום החליטה כב' השופטת תמר אברהמי, כי אין לדון בבקשה זו בשלב הדיוני בו הוגשה (בטרם הוגשה בקשת רשות להתגונן ו/או בקשה למתן פס"ד בהיעדר בר"ל).

ביום 18.8.11 הגישה הנתבעת בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת. בקשה זו מצויה בטיפולו של כב' הרשם אמיר צ'כנוביץ. יצוין כי התובעת מסרה ביום 31.8.11 תגובתה לבקשה, וטרם ניתנה החלטה בבקשה.

ביום 18.8.11 הגישה הנתבעת בקשה לעיכוב הליכים בתביעה, עד למתן החלטה בבקשת הנתבעת הנ"ל מיום 18.8.11 לחיוב התובעת בהפקדת ערובה. יצוין כי ביום 18.8.11 נתתי החלטה בבקשה זו, לפיה הנתבעת פטורה בשלב זה מהגשת הגנה (צ"ל בקשת רשות להתגונן) עד להכרעה בבקשת הנתבעת הנ"ל לחיוב התובעת בהפקדת ערובה. עוד יצוין, כי התובעת הגישה ביום 23.8.11 ערעור על החלטתי הנ"ל מיום 18.8.11 בדבר אי-הגשת בר"ל עד להכרעה בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה (תיק ע"ר (שלום ת"א) 38676-08-11). הערעור טרם הוכרע.

דיון ומסקנות:

לאחר שעיינתי היטב בכל מסמכי וטענות הצדדים, מצאתי להעדיף את עמדת התובעת על פני זו של הנתבעת, ולכן מצאתי לדחות את בקשת מחיקת הכותרת.

נראה כי הנתבעת מבלבלת בטענותיה בין השלבים הדיוניים השונים ובין סוגי הטענות שניתן להעלות בכל אחד מהם: הטענות אותן מעלה הנתבעת הן טענות עובדתיות מובהקות, שמבקשות לתקוף את תוקף ו/או את חוקיות ו/או את תוכן ההסכמים שנעשו בין הצדדים. טענות אלו מהוות טענות הגנה מובהקות, שמקומן בבקשת רשות להתגונן, ולא בבקשה למחיקת כותרת. עפ"י הדין, בקשה למחיקת כותרת מוכרעת עפ"י הקיים בכתב התביעה ובנספחיו בלבד, ללא הטלת ספק/דופי בתקפות/תוכן הקיים שם (ע"א 4345/05 שובל שדמה מימון וסחר בע"מ נ' בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ (לא פורסם, 3.12.06)). לפיכך, הטענות שניתן להעלות בבקשה למחיקת כותרת הן טענות משפטיות בלבד – טענות שמבקשות להראות שלא מתקיימים בכתב התביעה ונספחיו (כפי שהם) כל התנאים ההכרחיים הדרושים מתביעה בסדר דין מקוצר (עפ"י תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, כפי שפורשו בהלכות המחייבות של ביהמ"ש העליון). ואילו הנתבעת, בטענותיה, טוענת, כאמור, טענות שונות כנגד נכונות ותקפות העובדות המפורטות בכתב התביעה וכנגד נכונות, תקפות וחוקיות ההסכמים שצורפו לכתב התביעה. יש אפוא לדחות על הסף טענותיה אלו של הנתבעת, בכל הנוגע לבקשת מחיקת הכותרת.

הנתבעת מעלה גם טענה, לפיה התביעה מתיימרת להתבסס על הסכם בעל-פה (שנעשה בטרם נעשו ההסכמים הנ"ל בכתב), שלא הוצגה לגביו ראיה בכתב. גם דינה של טענה זו להידחות: ראשית, עיון בכתב התביעה מלמד כי התביעה מתבססת על ההסכמים בכתב דווקא, גם אם אכן נזכר אותו הסכם בעל-פה שקדם לחתימת ההסכם הראשון מיום 1.1.06. כך שהנתבעת מייחסת לתביעה דבר בלתי נכון; שנית, עפ"י הדין נחוצה ראיה בכתב על התביעה, ולא על ההסכם מושא התביעה (ע"א 178/68 סלע נ' לב, פ"ד כ"ב (2) 197), כך שהטענה אינה נכונה גם משפטית. למען הסר ספק יצוין, כי שוכנעתי כי כתב התביעה ונספחיו בהחלט כוללים "ראשית ראיה" על התביעה, על ראשיה, עילותיה וסעדיה, ואף בדברי הנתבעת עצמה בכתבי טענותיה יש חיזוק לדברים, שכן הנתבעת לא חולקת על קיומה של ההתקשרות החוזית ועל זכותה של התובעת לקבלת כספים עפ"י ההתקשרות, אלא טוענת, כאמור, כנגד תוקף ההתקשרות.

גם את טענתה השניה של הנתבעת, לפיה התביעה לא ראויה להתברר בסדר דין מקוצר בשל מורכבתה, אין בידי לקבל. אכן, ההלכה הפסוקה הוסיפה לכאורה חריג שאינו רשום בתקנות, לפיו תביעה, שבירורה מחייב על פניו הידרשות לשמיעת ראיות בהיקף נרחב ולבירור מקיף, אינה כשירה להתברר כתביעה בסדר דין מקוצר (רע"א 3782/05 עו"ד קטן נ' תורג'מן (לא פורסם, 14.7.05)). סייגתי את הדברים בביטוי לכאורה, מאחר שבמקרה שנדון ב-רע"א 3782/05 הושם הדגש על כך שהתביעה הכספית היתה, למעשה, תביעה לאכיפת הסכם מכר של מקרקעין, שעפ"י הדין אינה באה בגדרי תקנה 202 לתקנות סד"א הנ"ל. כך שאפשר שאין מדובר בהלכה גורפת המוסיפה בכל מקרה את החריג הנ"ל, אלא בהלכה שקובעת חריג מורחב רקה בהקשר של תביעות לאכיפת הסכם מכר. כך או כך, במקרה שלנו לא שוכנעתי שמדובר בתביעה שבירורה מחייב היקף חריג במיוחד של שמיעת ראיות, ולכן אין באותה הלכה כדי לסייע לנתבעת.

בסוף הדברים יצוין, כי, בנסיבות הנ"ל ולאור ההלכה הנ"ל, לא היה מקום, מטעם שני הצדדים גם יחד (ובעניין זה נגררה התובעת אחרי הנתבעת, חרף עמדתה של התובעת לגוף הדברים) לצרף תצהירים לכתבי טענותיהם.

לסיכום:

בקשת הנתבעת למחיקת כותרת התביעה "בסדר דין מקוצר" – נדחית.