עמראני נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 6.4.13 (להלן: "הועדה" ולהלן: "ההחלטה בהתאמה"), אשר קבעה כי המערער, איבד 74% מכושרו לעבודה. עניינו של המערער הוחזר לוועדה בהתאם לפסק דין שניתן בתיק בל 7858/11/12, בו נקבע כי הוועדה תבחן את עניינו ותנמק את החלטתה.

המערער סובל ממספר ליקויים רפואיים בין היתר ליקוי נפשי וליקוי לבבי. לטענת ב"כ המערער כאמור בהודעת הערעור החלטת הוועדה לא שקלה את מצבו הרפואי הכולל כאשר נכותו הרפואית נקבעה בשיעור 92% וכן כי מצב רפואי זה מושפע רבות ממצבו הנפשי מה שפוגע קשות בכושר השתכרותו. עוד טען כי החלטת הוועדה אינה מנומקת כדבעי ובכל אופן חוות הדעת אינה נותנת משקל מספיק לחוות הדעת של המומחים בתחום הרפואה התעסוקתית הפסיכיאטריה, הקרדיולוגיה, והאורטופדיה.

ב"כ המשיב טען כי הוועדה פעלה כדבעי ולא נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה. ההחלטה מנומקת, יש בה התייחסות למצבו התעסוקתי (כולל עבר תעסוקתי) הבריאותי, גילו, וכיוצ"ב.

דיון והכרעה

מסגרת סמכות השיפוט של בית-הדין לעבודה בערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים בענף ביטוח נפגעי עבודה נקבעה בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, בו נאמר כי "החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה". בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית-הדין לעבודה האם הוועדה הרפואית לעררים טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מההוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213).

בית הדין בוחן האם החלטת הועדה מנומקת כדבעי, ברורה כנדרש, והאם יש בה התייחסות מפורטת לנתוניו האישיים של המבוטח.

לאחר עיון בהחלטת הועדה ונימוקיה בעניינו של המערער, הגענו למסקנה כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה ודין הערעור להידחות. מסקנת הוועדה אפוא היא כי התובע איבד 74% מכושר עבודתו והוא מסוגל לעבוד בהיקף מצומצם . החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת אף שאינה לרוחו של המערער. החלטה זו נתקבלה לאחר שהוועדה התייחסה לחוות הדעת הרפואיות שהיו בפניה ואף לחוות הדעת של פקידת השיקום. הוועדה ציינה מהם העבודות שאותם יכול המערער לעבוד – חרושת קלה , טלמרקטינג, מכירות של כלי עבודה, וכדומה.

5.כעולה מדו"ח הועדה, הועדה שמעה ורשמה בפירוט רב את תלונותיו ומגבלותיו של המערער. הועדה הביאה במכלול שיקוליה את מגבלותיו הרפואיות של המערער, גילו ומצבה הכללי, תוך הסתמכות על כל המסמכים הרפואיים והסוציאליים שהיו בפניה. הועדה נימקה החלטתה כראוי והחלטתה הינה סבירה. הועדה הייתה ערה למגבלותיו של המערער לגילו ולנסיונו התעסוקתי. קביעת הועדה, המתבססת על בחינה רפואית תפקודית של מיגבלות המערער, לאחר שמיעת תלונותיו ובחינת המסמכים שהוצגו בפניה, היא קביעה רפואית – תפקודית ובית הדין אינו מתערב בקביעה מסוג זה.

6. משכך הם פני הדברים, ומשלא מצאתי כל טעות משפטית בהחלטה. הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ד, (01 אוקטובר 2013), בהעדר הצדדים וישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: