עמר(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי ערר על החלטת בית המשפט קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים בעקבות האשמתו בסחר בסמים, תוך דחיית המלצת שירות המבחן להסתפק בחלופת מעצר.

מצאתי טעם רב בטיעוני הסנגורית בדבר החובה לתת משקל רב לגילו הצעיר של העורר, לעברו הפלילי הלא חמור (היעדר קביעה כי סחר בסמים בעבר, הגם שאין מדובר בגיליון נקי), ולעולה מחומר הראיות לכאורה שלפיו אין מדובר ב"סוחר סמים טיפוסי".

בשים לב לנתונים אלה, קיימת העדפה מובנית למסלול שיקומי, ובמובן זה הייתי נוטה לקבל את המלצת שירות המבחן ברוח זו.

אולם, יש לזכור כי בעבירה שבה מואשם העורר – סחר בסמים – החלופה היא החריג, והמעצר בפועל הוא הכלל.

יש לזכור גם כי המקום המתאים להליך שיקומי, כפי שנקבע בפסיקה, הוא במסגרת ריצוי גזר הדין, עם וככל שהעורר יורשע בעבירות המיוחסות לו; ולאו דווקא בשלב המעצר עד תום ההליכים.

עיינתי בפסיקה שהומצאה לי.

בולט באותם פסקי דין שבהם אושרה החלופה כי בית המשפט הסתמך על קביעת שירות המבחן בדבר מאפייני אישיותו של העצור אשר מבססים יסוד לאמון באפקטיביות של החלופה.

לדוגמא, בעניין בש"פ 10539/05 איתן דנינו נ' מדינת ישראל ציין בית המשפט העליון, מפי השופטת עדנה ארבל, כי מדובר באדם בעל מערכת ערכים נורמטיבית, אשר ניהל אורח חיים משפחתי ותעסוקתי, וכי שירות המבחן התרשם מקיומם של גבולות פנימיים אצל העורר ומנטייתו לכבד בדר"כ גבולות חיצוניים המוצבים לו [פסקה 5 בהחלטה].

כמו כן, בעניין בש"פ 8224/07 ערן סעדה נ' מ"י, מפי השופטת אסתר חיות, צוינו החרטה ושיתוף הפעולה המלא של העצור עם חוקריו, וכי מדובר באדם נורמטיבי שנגרר לביצוע העבירות בשל מצוקה כלכלית וכפייה [פסקה 3 בהחלטה]. בית המשפט ממשיך ומזכיר את הכלל ואת החריג כאמור לעיל ומחליט להפנות את העצור לקבלת תסקיר בשל קיומן של נסיבות אישיות חריגות לקולא כאמור לעיל.

לעומת זאת, בענייננו, קבע שירות המבחן עצמו, כפי שהדבר נותח ופורט ביסודיות רבה בהחלטת בית המשפט קמא, כי העורר מאופיין ברמת סיכון גבוהה ובקושי רב לציית לגבולות.

עוד צוין כי העורר הכחיש את המיוחס לו ושיתוף הפעולה שלו עם חוקריו היה חלקי בלבד.

אף שאין מדובר בהרשעות קודמות – מכל מקום, לצורך הדיון בשאלת המעצר, לא ניתן להתעלם מן העולה לכאורה מן האישומים שלפיו העורר המשיך במסלול חיים שאיננו נורמטיבי חרף ההליכים המשפטיים הקודמים בעניינו.

כמו כן, בהתייחס לתאמותה של החלופה שהומלצה, לא ניתן להתעלם מכך שלמרבה הצער לא עלה בידי המפקחים המוצעים למנוע את העורר, לכאורה, מביצוע העבירות המיוחסות לו.

לאור המקובץ, איני סבור כי ענייננו מתאים להיות מוחרג מן הכלל שלפיו חלופה אינה מתאימה בהקשר של האשמה בסחר בסמים, אשר הסיכון להמשכתו אינו מתאיין גם בתנאים של מעצר בית.

לפיכך, תוך צער רב על קביעה זו בהתייחס לאדם צעיר, הערר נדחה.

ניתנה והודעה היום ג' כסלו תשע"א, 10/11/2010 במעמד הנוכחים.

שלמה פרידלנדר, שופט

הוקלד על ידי: קורין בן שבת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: