עמר עסקי רכב נ' שירון המעורב ואח'

פסק דין

ביום 15.11.08 בשעה 04:00 לפנות בוקר ארעה תאונת דרכים. רכב התובעת שנסע אחרי רכב אחר (של צד ג'- פלוני) בכביש לא הספיק לעצור ופגע ברכב צד ג'. שני כלי הרכב נותרו על הכביש ואז הגיע רכב הנתבע 1 מאחור ופגע ברכבה של התובעת. התובעת תובעת מן הנתבעים (שהם נהג הרכב הפוגע והמבטחת שלו) את הנזקים שנגרמו לחלק האחורי של רכב התובעת בלבד ובסה"כ 39,025 ₪ שנובעים מנזק ישיר לפי חו"ד 36,177 ₪ , שכ"ט שמאי 1,600 ₪ ואבדן הכנסה מהרכב, המשמש כמונית 1,250 ₪.

הנתבעים טוענים כי מי שאחראי לתאונה הוא הנהג ברכב התובעת שפגע במכונית שלפניו ולאחר מכן לא הזיז את רכבו ואף לא דאג לסמן בדרך כלשהי שהרכב נשאר באמצע הכביש, בנתיב נסיעה, וכתוצאה מכך גרם לכך שהנתבע 1 נכנס עם רכבו ברכב התובעת. הנתבעת טענה עוד כי התאונה הראשונה, בא נכנס רכב התובעת ברכב שלפניו גרמה להשבתת רכב התובעת לפיכך התאונה השנייה בא פגע רכב הנתבעת ברכב התובעת מאחור, לא גרם נזק כלשהו לתובעת. הנתבעת טענה עוד כי השמאי, שחו"ד צורפה להוכחת התביעה, התעלם לחלוטין מתאונה קודמת שעבר רכב התובעת, ובה הוא הוכרז כאבדן להלכה, ויש בתאונה זו כדי להשפיע משמעותית על ערכו של רכב התובעת ועל הנזקים שנגרמו לו. בשל טענות אלה הגישה הנתבעת 2 תביעה שכנגד בה תבעה את הסכומים שהיא שילמה למבוטח שלה (הנתבע 1) בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בתאונה.

העידו בפני הנהגים בשני כלי הרכב וכן השמאי מטעם התובעת, הנהג ברכב התובע העיד כי הוא נסע אחרי רכב ונכנס בו מאחור, מחוסר תשומת לב. לדבריו, מיד לאחר התאונה הוא הדליק את 4 הפנסים המהבהבים ויצא מהרכב כדי לראות מה קרה ומיד לאחר שיצא מהרכב נכנס בו הרכב של הנתבע ונתן לו את המכה מאחור.

הנתבע 1 העיד כי הוא נסע עם אדם נוסף בכביש שהיה חשוך, תאורת הרחוב לא דלקה, הוא לא שם לב לרכב שהיה לפניו ונכנס בו מאחור. לדבריו, הוא לא ראה את 4 הוינקרים מאותתים ולאחר שהתאושש מהמכה ויצא הבחין שלא היה משולש אזהרה. הנתבע לא ידע להגיד כמה זמן אחרי התאונה הראשונה (שבין רכב התובעת לרכב של צד ג') הוא הגיע למקום. הנתבע העיד כי לא בלם לפני התאונה וכי הוא היה בתחילת נסיעה אחרי רמזור במהירות של כ- 60 קמ"ש . השמאי מטעם התובעת נחקר על חוות דעתו והוא העיד כי לא ידע בעת עריכת חוה"ד שלרכב הייתה תאונה קודמת (הכוונה לתאונה שאינה קשורה לתיק זה, תאונה משנת 2007). לדבריו, אילו ידע על כך היה צריך לציין זאת בחוה"ד. השמאי הסביר שהוא העריך את ערך הרכב כמונית בסכום של 43,000 ₪ לפי ערך השוק והמחירון. השמאי העיד כי הוא לא יכול להעריך מבלי לראות את הרכב ואת תוצאות התאונה בכמה ירד ערך הרכב כתוצאה מהתאונה בשנת 2007. השמאי העיד עוד כי לפי הוראות משרד התחבורה עליו לעשות את השומה כאילו מדובר ברכב פרטי ששולמו עליו מיסים על אף שמדובר במונית שלא שולמו עליה מיסים וכן העיד כי הרכב של התובעת הושבת ואולם לא כתוצאה מתאונה זו אלא תוצאה של תאונה אחרת, שארעה אחרי התאונה נשוא תיק זה.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובעדויות באתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה שכנגד ולקבל את התביעה העיקרית ואולם לא במלואה וזאת מהנימוקים כדלקמן:

הנהג ברכב התובעת העיד חד משמעית שהוא הפעיל את 4 אורות ההבהוב מיד עם קרות התאונה הראשונה, בה הוא נכנס מאחור ברכב צד ג', ואילו הנתבע העיד כי לא ראה את 4 האורות ואולם לא העיד שהם לא היו מופעלים כפי שהעיד לגבי משולש אזהרה (ראה עדותו עמוד 5 לפרוטוקול מיום 3.8.10 שורות 15, 16) . ניתן לקבוע אפוא כממצא עובדתי שהנהג ברכב התובעת הפעיל את 4 אורות ההבהוב, ואילו הנתבע לא שם לב לכך ולפיכך לא האט את מהירות נסיעתו.

חרף האמור נראה כי יש מקום להפחית באופן משמעותי את סכום הפיצוי שינתן לתובעת וזאת בשל העובדה, שלא הובאה בחשבון על ידי השמאי מטעם התובעת, שהרכב ניזוק באופן משמעותי בעבר ואף נרשם כרכב באובדן להלכה. בנוסף לאמור התובעת לא הומציאה אישורים לפיהן רכבה תוקן וכמה עלה התיקון, ואף התברר בחקירת השמאי שנכון להיום הרכב מושבת ולא בשל התאונה נשוא תיק זה. בשל האמור ובשל כך שבתאונה זו ניזוק הרכב מקדימה, ללא קשר לתאונה מאחור, אין גם מקום לפסוק את שכר השמאי במלואו או את הפסד ימי העבודה שאף לא הובאה ראיה כלשהי להוכחתם. הנתבעת טוענת כי כיון שהרכב הושבת אחרי תאונה זו מחמת תאונה אחרת לא נגרם למעשה נזק לתובעת, ואולם אין לקבל טענה זו, שכן, ברור שנגרמו נזקים בתאונה נשוא תיק זה ובודאי יש בהם כדי להשפיע על ערך הרכב כפי שטענה הנתבעת עצמה לגבי התאונה מ-2007.

אני מעמיד את סכום הפיצוי שבו אני מחייב את הנתבעים על כמחצית מסכום התביעה בשל הנזקים הישירים בלבד היינו סך של 18,000 ₪. בלבד.

אני מחייב הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 18,000 ₪ וכן את אגרת ביהמ"ש וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ + מע"מ.

התביעה הנגדית נדחית.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ה אב תש"ע, 05 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: