עמר נ' שטח ואח'

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה תאונת דרכים שארעה בין רכב פרטי למונית ברחוב הסיירת הירושלמית שבירושלים ביום 18.5.2011.

הצדדים:

התובעת הינה הבעלים של הרכב הפרטי שהיה מעורב בתאונה. הנתבע 1 היה נהג המונית שהיה מעורב בתאונה והנתבעת 2 הינה חברת הביטוח שביטחה את המונית.

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובעת:

מטעם התובעת העיד מר יצחק עמר, אשר נהג ברכב בעת קרות התאונה. לגרסתו, בעת שהיה בנסיעה בנתיב הנסיעה שבכביש, יצאה המונית באופן פתאומי ממקום החניה וסטתה לעבר רכבו. לטענתו, הוא לא הבחין במונית לפני אותו רגע, ומיד כאשר הבחין במונית סטה שמאלה אך לא הצליח למנוע את התאונה ונוצר המגע בין הרכב הפרטי שנפגע בחלקו הקדמי שמאלי, לבין המונית שנפגעה לאורך הדופן האמצעי שהמוקד הוא נקודת החיבור בין שתי הדלתות.

תמצית טענות הנתבעים:

מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 אשר נהג את המונית בעת קרות התאונה. לטענתו, הוא עמד בנתיב שמיועד לחניה, בצורה מאונכת כפי שהוסדר באותו כביש לצורכי חניה, במעמד זה כאשר המונית עמדה ללא תזוזה הגיח לפתע נהג התובעת ופגע במונית בחלק האמצעי שלה באזור שבין שתי הדלתות.

דיון:

בדיון שהתקיים בפניי העידו שני הנהגים בלבד. הן מעדותם של הנהגים והן מהתמונות שצרף נהג התובעת בדיון, עולה כי מדובר בכביש דו סטרי עם נתיב נסיעה לכל צד, כמו כן צמוד לנתיב הנסיעה קיים נתיב חניה בו אמורים הרכבים לחנות כשהם מאונכים לכביש.

אין מחלוקת בין הצדדים כי נהג התובעת היה בנתיב הנסיעה ורכב הנתבעים בנתיב החניה. אין מחלוקת במיקום הנזק לכל אחד מן הרכבים כאשר אצל התובעת הנזק ברכב מתמקד בפינה השמאלית קדמית ואילו במונית הנזק מתמקד באזור החיבור שבין הדלתות.

המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת בשאלה האם היה זה נהג התובעת שסטה לעבר המונית או הייתה זו המונית שהתפרצה לנתיב הנסיעה ?

נהג התובעת תיאר את התאונה, ולדבריו התאונה ארעה כתוצאה מכך שהנתבע יצא באופן פתאומי מנתיב החניה וניסה להשתלב בנתיב הנסיעה, לעומתו טוען הנתבע שהתאונה ארעה כתוצאה מכך שנהג התובעת נסע במהירות ובלי זהירות. לטענת נהג התובעת נסע הוא באיטיות במיוחד לאחר שכבר האט לטובתה של מונית אחרת שביקשה לצאת מנתיב החניה. נהג המונית לעומתו טען שהיה בעת התאונה בעצירה מוחלטת והוא אפילו לא הספיק להתניע את הרכב כאשר נהג התובעת הפתיע אותו וסטה לעבר נתיב החניה.

לאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה שיש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים.

נהג התובעת היה מודע לכך שרכבים יוצאים מנתיב החניה ומבקשים להשתלב בנתיב הנסיעה הימני הקרוב ביותר אליהם. הוא אף ציין שהוא עצמו נזהר והאט לטובתו של רכב שביקש לחנות בנתיב החניה. יחד עם זאת אינני יכולה לקבל את גרסת הנתבע לפיה האחריות כולה מוטלת על נהג התובעת. נהג המונית, לפי תיאורו שלו העמיד את המונית בנתיב החניה כשהיא פולשת לעבר נתיב הנסיעה, או לחלופין התחיל בנסיעה לעבר נתיב הנסיעה. בהיות נהג המונית זה אשר ביקש לצאת מחניה להשתלבות בנתיב הנסיעה הרי שהייתה עליו חובת זהירות כפולה ומכופלת.

אם אקבל את גרסת נהג המונית הרי שהמסקנה ממנה היא שהמונית היוותה מפגע תחבורתי כאשר עמדה ולו בחלקה על נתיב הנסיעה הימני עוד לפני שהשתלבה בתנועה. נהג המונית מציין בעדותו שאולי היה כ-2 מטר רחוק מהמדרכה –"עוד לא הספקתי בכלל לנסוע והייתי בעמידה. אולי החניתי 2 מטר מהמדרכה, הכביש היה ריק, יכול להיות שבלטתי לתוך נתיב הנסיעה" (פרוטוקול עמוד 3 שורות 3 – 4). מרחק כזה מביא אותו להיות לפחות באופן חלקי בנתיב הנסיעה עצמו. בנסיבות אלו הרי שיש לראות את הנתבע כמי שגרם לתאונה בין אם עדיין היה בעמידה בתוך נתיב הנסיעה ובין אם בדיוק התחיל בנסיעה. יחד עם זאת, כפי שכבר ציינתי, קיימת חובת זהירות גם על התובע שהיה בנסיעה בנתיב הנסיעה, ובמיוחד כאשר הוא מודע לכך שמנתיב החניה הגובל בנתיב הנסיעה יוצאים רכבים המבקשים להשתלב בנתיב הנסיעה.

לאור האמור לעיל אני מחלקת את האחריות כך שהתובעת תישא ב-35% והנתבעים ב-65% הנותרים.

הנתבעים ישלמו לתובע תוך 30 יום סך של 4,271 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.5.11 ועד התשלום בפועל ובתוספת 500 ₪ הוצאות בגין הליך זה.

על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א תוך 15 יום.