עמר נ' פרקליטות המדינה, מחלקה כלכלית

החלטה

לפני בקשה שהוגשה מטעם המבקש לצורך השבת נכס תפוס מסוג כלי רכב מאזדה 6 מס' רישוי 20-111-66 הרשום על שמו ובעלותו של המבקש ואשר נתפס על ידי המשיבה בקשר לכתב אישום שהוגש כנגד אחיו של המבקש ביחד עם אחרים לצורך ביצוע עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות.

ב"כ הצדדים טענו לפני ארוכות, כאשר למעשה ב"כ המשיבה הסכים לבקשה להשבת התפוס בתנאים המקובלים במקרים כגון דא, לצורך הבטחת חילוט הנכס בבוא היום.

ב"כ המבקש סבר כי תנאים אלו חלים באותם המקרים, אליהם לא נופל המקרה של המבקש, שהנכס הינו בבעלות הנאשם ואילו במקרה שלפני כלי הרכב הינו בבעלותו של אחיו אשר לא יכולה להיות מחלוקת לפיה לא ידע על כך שכלי הרכב היה מעורב בביצוע העבירה ולא מסר אותו לרשותו של אחיו לצורך כך.

לטענת ב"כ המבקש, אין לה למשיבה כל עילה לחילוט נכס שאיננו בבעלות הנאשם ושלא עונה לקריטריונים המנויים בסעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (נוסח חדש) – חיפוש ותפיסה.

ב"כ המשיבה טען כי ישנם מקרים שבהם גם כאשר הנכס איננו רשום על שם הנאשם ונעשה בו שימוש לצורך ביצוע העבירה, הרי שאז ניתן לחלט את הנכס , עד למתן החלטה בעניין זה, אשר תתברר במהלך הבאת הראיות והדיון בהוכחות, מסכים ב"כ המשיבה לבקשה בכפוף לתנאים , כך למשל הפקדת 1/3 מערך כלי הרכב והתחייבות הבעלים שלא לעשות דיספוציה בכלי הרכב וביטוח מקיף שהמותב בו תהייה המדינה.

עיינתי בפסיקה שהמציאו לי בעלי הדין, בהודאה של המבקש במשטרה ונראה כי אין המדובר באותם מקרים מובהקים , לכאן ולכאן, שבהם ניכר על פניו כי כלי הרכב נרשם על שם צד ג' רק לצורך "הברחתו" , כמו במקרה שבו נרשם כלי הרכב על שם אימו של הנאשם שאין לה כלל ועיקר רישיון רכב , יחד עם זאת , אין ולא יכולה להיות מחלוקת לפיה, בשלב זה של הדיון, המבקש אינו מוצג כ-"נקי כפיים" , במובן הזה שאחיו נטל את כלי הרכב ללא רשות לצורך ביצוע עבירה, במקרה כזה נראה כי ההליך לא היה מתקיים.

בעניינינו, עסקינן במבקש אשר עובד ביחד עם אחיו, כאשר כלי הרכב רשום על שמו באופן בלעדי, לטענתו הוא זה שרכש אותו ממיטב כספו, בהתאם להודאתו במשטרה , לא הועלתה טענה לפיה כלי הרכב נמסר לאחיו- הנאשם במסגרת העבודה המשותפת ולמעלה מכך, נמסר כי לאחיו של המבקש שני כלי רכב הרשומים על שמו, בהם הוא עושה שימוש על פי רוב.

המבקש הודה כי אחיו, ביחד עם אחרים, עושה שימוש בכלי הרכב ה"תפוס" ואולם בנוסף ציין בהודאתו כי לאחיו ישנו מפתח ברשותו וכי על פי רוב הוא עושה בו שימוש , מעת לעת, גם ללא קבלת רשות.

לכאורה מתקיימים התנאים המנויים בסעיף 39 (ב) לפקודת סדר הדין הפלילי- חיפוש ותפיסה, לשלב הזה שבו נמצא ההליך, באשר המבקש מאשר כי למעשה אחיו- הנאשם עושה שימוש בכלי הרכב ששימש לצורך ביצוע עבירה, הכי קרוב ל"מנהג בעלים", הוא אפשר לו לעשות שימוש כמעט בלתי מוגבל בכלי הרכב, בעוד שלאחיו שני כלי רכב בבעלותו.

יוצא אפוא, כי ישנה תשתית ראייתית שלא מצדיקה החזרת התפוס שלא בכפוף לתנאים שייקבעו על ידי בית המשפט תוך לקיחת מכלול הנתונים המיוחדים של המקרה שלפני, בדרך של קביעת אותם תנאים והקלה ביחס אליהם במקרה של המבקש, במיוחד לעניין הפקדת הסכום במזומן.

נראה כי כאשר המבקש נותן לאחיו להשתמש בכלי רכבו מתי שהוא חפץ בכך, מבלי לקבל את רשותו, על פי רוב ותוך שימוש במפתח נוסף שנמצא אצלו, הוא נוטל על עצמו סיכון מדעת או עצימת עיניים לשימוש שייעשה באותו הנכס כשזה יוצא מרשותו ומשכך, הנני נעתרת לבקשה, תוך איזון בין האינטרסים של שני הצדדים , כפוף לעמידת המבקש בתנאים הבאים:

המצאת התחייבות המבקש שלא לעשות דיס פוזיציה בכלי הרכב וזאת עד להחלטה המורה אחרת, הפקדת סכום במזומן בשווי של 15% משווי כלי הרכב , בהתאם למחיר מחירון של לוי יצחק ורישום מדינת ישראל כמותב בפוליסת המקיף של כלי הרכב.

כאמור הקלתי בעניין הפקדת המזומן שעל המבקש לעשות, שלא בהתאם לדרך המלך בפסיקה הנוהגת.

מזכירות תשלח עותק החלטתי זו לב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ.

ניתנה היום, ה' אלול תשע"א, 04 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: