עמר נ' משרד הפנים

פסק דין

רקע עובדתי

1. העותרת, ילידת 1976, נולדה בירושלים להורים שמוצאם במזרח ירושלים. הוריה נסעו לארצות הברית בשנת 1965 והתאזרחו בה, ולפיכך גם לא נרשמו במפקד האוכלוסין שנערך בשנת 1967. בין השנים 1976 ל- 1986 התגוררה העותרת במשך תקופות שונות בארצות הברית, עם הוריה. מכוח התאזרחותם, העותרת היא בעלת אזרחות אמריקאית. על פי רישומי משרד הפנים שבו ההורים למזרח ירושלים, יחד עם העותרת, בשנת 1986. מאז ועד היום חיה העותרת ברציפות במזרח ירושלים. אביה נפטר זה מכבר, והעותרת מתגוררת יחד עם אימה בבית המשפחה בשועפט. באותו בניין חי גם אחיה עם משפחתו. לאח זה מעמד קבע בישראל, מכוח נישואיו לבעלת מעמד קבע בישראל. לעותרת שני אחים נוספים החיים בארצות הברית.

בשנת 1996 נישאה העותרת לתושב מזרח ירושלים. בעלה הגיש עבורה בקשה לאיחוד משפחות, אולם זו נדחתה מאחר שהשניים התגרשו זמן קצר לאחר מכן.

2. בשנת 2002 הגישה העותרת עתירה מנהלית (עת"מ 489/02). העתירה נמחקה בהיותה מוקדמת, אולם בפסק הדין נקבע כי יש לאפשר לעותרת להגיש בקשה לישיבת קבע, אשר תבחן על ידי הרשות. העותרת אכן הגישה בקשה כזו, ובעקבותיה נערך לה שימוע ובירור נוסף. ביום 21.1.03 הועבר עניינה של העותרת לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית. ביום 7.4.03 החליטה הוועדה לאשר לה מעמד ארעי מסוג א/5 למשך שנה, לאור העובדה שנולדה בישראל, נישאה בה ולאור רקעה המשפחתי. אשרה זו הוארכה מעת לעת, וביום 4.2.09 נערך שימוע נוסף לעותרת. בעקבות השימוע הוחלט על המשך מתן אשרות מסוג א/5 לעותרת.

בשנת 2009 הגישה העותרת עתירה מנהלית נוספת (עת"מ 1346/09), ובה עתרה להסדרת מעמד הקבע שלה בישראל. העתירה נמחקה מחמת אי מיצוי הליכים. לאחר המחיקה, פנה ב"כ העותרת בבקשה לשדרג את מעמדה למעמד קבע. ביום 20.12.09 הוחלט לדחות את הבקשה, ולהמשיך ולהעניק לעותרת אשרה מסוג א/5. עוד הוחלט, כי לא נמצאה הצדקה להעביר את עניינה של העותרת לדיון בוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים.

כנגד החלטה זו הוגשה עתירה נוספת (עת"מ 337/10). במסגרתה של עתירה זו הוסכם על הצדדים להביא את עניינה של העותרת לבחינתה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומינטאריים, והעתירה נמחקה.

3. ביום 22.8.10 החליטה הוועדה להמליץ למנכ"ל רשות האוכלוסין שלא להיעתר לבקשה לשדרג את מעמדה של העותרת, הואיל ולא חל שינוי נסיבות בעניינה העולה כדי טעם הומניטארי, אשר יש בו כדי להביא לשדרוג מעמדה. מנכ"ל רשות האוכלוסין אימץ את המלצת הוועדה, לפיה יינתן לעותרת מעמד של תושב ארעי (א/5) למשך שנתיים נוספות, אולם מעמדה לא ישודרג בהעדר טעמים הומניטאריים ממשיים המצדיקים זאת.

מכאן העתירה.

טענות הצדדים

4. לטענת העותרת, הנצחת מעמדה כתושבת ארעית מכבידה על חייה, אינה סבירה, ואינה מוצדקת לגופה, שכן מוצאה מירושלים, היא נולדה בירושלים, וחיה בה את מרבית חייה. העותרת סועדת את אימה החולה, המתגוררת עימה באותה דירה, וזקוקה לנוכחותה היציבה והקבועה.

5. המשיב טוען, כי לשר הפנים שיקול דעת רחב, הנובע מאופי סמכויותיו, המבטאות את ריבונות המדינה. מדיניות המשיב היא כי רישיונות לישיבת קבע לא יוענקו לזרים אלא במקרים חריגים בהם קיימים שיקולים הומניטאריים מיוחדים. שיקול הדעת המסור לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים רחב ביותר, והוא נובע מעצם היותה ועדה לעניינים חריגים. לפיכך, היקף התערבותו של בית המשפט בהחלטותיה מצומצם אף יותר, בשים לב להעדרן של אמות מידה מוגדרות לאותם שיקולים הומניטאריים שעליה לשקול.

בכל הנוגע לעניינה של העותרת, טענת המשיב היא כי אימה של העותרת שוהה בירושלים באופן בלתי חוקי מזה 35 שנים, ולפיכך אין מקום לשקול את שדרוג מעמדה של העותרת על מנת שתסייע לאימה, הנמצאת בישראל שלא כדין. בהקשר זה צוין כי עניינה של אם העותרת ממתין אף הוא להכרעתו של המשיב. כמו כן נטען, כי איש אינו מונע מן העותרת להמשיך ולסייע לאימה, שהרי מצויה בידה אשרה מסוג א/5, המאפשרת לה להמשיך ולהתגורר בארץ, לעת עתה. לעותרת אזרחות אמריקאית, שניים מאחיה מתגוררים בארצות הברית, ולפיכך גם אם תהיה בידה אזרחות זו בלבד, לא יהיה לה קושי להעתיק את מרכז חייה לארצות הברית. ועוד טוען המשיב, כי עבור הזמן כשלעצמו אין בו כדי להצדיק את שדרוג מעמדה של העותרת לתושבות קבע, שהרי אין היא מצויה ב"הליך מדורג". עצם התערותה בישראל אינה בבחינת "טעם מיוחד", שיש בו צד הומניטארי.

הכרעה

6. כעולה מן הנתונים שפורטו, העותרת נולדה בישראל, וחיה בה מרבית שנותיה. היא שוהה בישראל ברציפות החל מהיותה בת עשר. אכן, מאחר שהוריה לא התפקדו במפקד האוכלוסין והתאזרחו בארצות הברית, אין בידיה להצביע על זכות שבדין למעמד קבע. עם זאת, גם הרשויות הסכימו בסופו של דבר, כי עניינה של העותרת מחייב בחינה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, בשים לב לעובדה שנולדה בישראל ולרקעה המשפחתי. למעשה, הרשויות הכירו בכך שמרכז חייה של העותרת בישראל, ונאותו להאריך מעת לעת את רישיון ישיבת הארעי שלה. אלא שדומה כי רשיון לישיבת ארעי כשמו כן הוא. ככלל, אין הוא יכול להוות פתרון של קבע. בסופו של דבר, לגורם הזמן יש משמעות, בוודאי כך על רקע נסיבותיה המיוחדות של העותרת, אשר נולדה כאן והוחזרה לכאן על ידי הוריה עוד בהיותה קטינה צעירה בשנים.

בהביאי בחשבון את היקף ההתערבות בשיקול דעתה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, לא מצאתי לנכון להתערב, בשלב זה, בהחלטתה. למסקנה זו הגעתי גם בהינתן העובדה שאין המדובר במקרה בעל מאפיינים הומניטאריים טיפוסיים. עם זאת, מאחר שעניינה של העותרת יובא בפני הוועדה פעם נוספת, לקראת תום תקופת הרשיון לישיבת ארעי המצוי היום בידיה, יהיה על הוועדה לבחון את סוגית שדרוג מעמדה של העותרת מתוך הבנה שהארכה אין סופית של רשיון לישיבת ארעי עשויה להחשב, בנסיבות מסוימות, לבלתי סבירה. בהקשר זה יהיה על הוועדה להביא בחשבון את העובדות שפורטו לעיל, וכן תוכל לשקול, במסגרת בחינת מרכז חייה של העותרת, האם תהיה היא מוכנה לוותר על אזרחותה האמריקאית.

בכפוף להערות המפורטות לעיל, העתירה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים, באמצעות פקס.

ניתן היום, י"א אדר ב תשע"א, 17 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.