עמר נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.ערעור לפי סעיף 14 לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד– 1994, על החלטת ועדה רפואית מיום 4.4.12 (להלן – הועדה).

הועדה התכנסה בעקבות הליך קודם (גזז (ת"א) 26148-06-11), בו הצדדים הסכימו שעניינו של המערער יוחזר לדיון בועדת הערר בכפוף להמצאת אישורים רפואיים ביחס לשלושת הנושאים הבאים: עיניים, צרידות ואין אונות (להלן – פסק הדין).

2.לטענת המערער, הועדה לא ייחסה לו את סעיפי הליקוי ההולמים את מצבו, הועדה התעלמה מחוות הדעת של ד"ר היילברון והיא אף לא התכנסה בהרכב מתאים לליקוייו.

3.לטענת המשיבה, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה, אשר עיינה בחוות הדעת, התייחסה אליה ונימקה את החלטתה. הועדה בחנה את המסמכים הרפואיים שהמערער הציג, ביקשה ממנו מסמכים נוספים, שקלה את האמור בהם והחליטה על פי שיקול דעה המקצועי שאין בהם לשנות את אחוזי הנכות שנקבעו למערער בעבר.

4.על פי הדין, כאשר מוחזר עניינו של מבוטח לועדה הרפואית לעררים בפסק דין, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי– המוסד לביטוח לאומי, 8.1.08; בר"ע (ארצי) 59174-11—0 מברוכה – המוסד לביטוח לאומי, 22.12.10). פסיקה זו, אשר ניתנה ביחס לועדות הפועלות על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה -1995, יפה אף לועדות הפועלות על פי החוק לפיצוי נפגעי גזזת, תשנ"ד – 1994, מאחר שביחס לשני סוגי הועדות, סמכות בית הדין מוגבלת לשאלות משפטיות (השוו נוסח סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי לסעיף 14(ב) לחוק הגזזת).

5.בענייננו, הסכמת הצדדים לא קיבלה תוקף של פסק דין, אך שעה שההליך נמחק לאור הסכמת הצדדים, ברי שיש לנהוג באותה הדרך ולבחון את החלטת הועדה בראי הסכמת הצדדים, ואין לראות את התכנסותה השניה של הועדה כדיון חדש לחלוטין בעניינו של המערער. בפועל, כך אף נהגה הועדה.

6.הועדה התכנסה בשני מועדים: ביום 14.12.11 וביום 4.4.12. ביום 14.12.11, הועדה עיינה בפסק הדין, התייחסה לשלושת הנושאים הרפואיים שהוסכמו על הצדדים וכן בחוות הדעת של ד"ר היילברון. בסיום הדיון, הועדה ביקשה מהמערער להציג בדיקת שדות ראיה עדכנית וכן אבחנה לגבי הסיבה לאין אונות. עם קבלת המסמכים הנוספים (מסמכים אלה הוגשו וסומנו מש/1), הועדה התכנסה שוב ביום 4.4.12, עיינה במסמכים והגיעה למסקנה שאין בהם לשנות את החלטתה.

7.כאמור, הסכמת הצדדים בהליך הקודם היתה שלועדה יוצגו מסמכים רפואיים חדשים בשלושה תחומים רפואיים: צרידות, עיניים ואין אונות. הסכמת הצדדים לא נגעה להרכב הועדה ולא הוסכם על החלפתו. על כן, טיעון זה של המערער אינו מהווה נימוק להתערבות בית הדין בהחלטת הועדה.

8.לגופם של מסמכים, לא ברור מהם הקשר בין טיפולי הגזזת שהמערער עבר ובין ליקוייו כיום. גם על פי חוות הדעת של ד"ר היילברון (מטעם המערער), לא עולה קשר ישיר בין הדברים והמומחה מציין שהתסמונת ממנה המערער סובל "יכולה להיות קשורה" לניתוח שהמערער עבר בעקבות גידול שהוכר כמחלה הנובעת מטיפולי הגזזת. אשר לאין אונות, כל שנטען בחוות הדעת הוא שזו החלה לאחר הניתוח וברי כי לא כל תופעה שהופיעה לאחר מועד מסוים קשורה בקשר סיבתי לאותו ארוע. בדומה, גם לגבי הצרידות לא נטען בחוות הדעת שהיא קשורה לניתוח שהמערער עבר.

הועדה עיינה במסמכים הרפואיים שהמערער הציג ונימקה מדוע אינה סבורה כי האין אונות קשורה (גילו של המערער והעובדה שהוא סובל מסכרת). בנוסף, הועדה עיינה בבדיקת שדות ראיה והגיעה למסקנה כי הממצאים שם קשורים לגילו של המערער. אשר לצרידות, הועדה קבעה עוד ביום 14.12.11 כי אין קשר בין מחלתו של המערער (שהוכרה כקשורה לטיפולי הגזזת) ובין צרידות. גם בנושא זה, כמו בנושאים האחרים, החלטת הועדה מנומקת וניתן בנקל לעמוד על הלך רוחה, גם אם ההסבר הניתן הוא רפואי.

9.נוכח האמור לעיל, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה והערעור נדחה.

כמקובל בהליכים מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ג, (10 מרץ 2013), בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: