עמר נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להישפט מיום 12.612 .

המדובר בעבירה מיום 23.10.11 מסוג ברירת משפט קנס המקורי 250 ₪.

המבקש טוען כי הדו"ח אבד לו וכי הוא מעוניין להישפט.

מנגד, המדינה מתנגדת לבקשה, שכן המבקש קיבל את הדו"ח לידיו וחתם על קבלתו ולא ביקש להישפט במועדים הקבועים בחוק.

עוד טוענת התביעה כי טענתו של המבקש בדבר אובדן הדו"ח אינה מדוייקת בלשון המעטה שכן המבקש שלח למשטרה בקשה להישפט באיחור על גבי הספח הצמוד לדו"ח.

בנסיבות אלו כאמור התביעה מתנגדת לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצירוף המסמכים שהוגשו על ידי המבקש, ובתגובת התביעה החלטתי לדון בבקשה לביטול פסק הדין בהעדר הנאשם.

עיון מהחומר שהומצא בפניי על ידי הצדדים עולה כי :-

כי אין מחלוקת כי הדו"ח הומצא למבקש לידיו אלא שלטענתו אבד לו הדו"ח.

כי הבקשה הוגשה באיחור, ובניגוד לסעיף 299 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.

המבקש קיבל את הדו"ח התעלם וישב בחוסר מעש , אלא שסביר להניח כי לאחר שקיבל מסמך מרשות האכיפה והגבייה " הוברר לו " כי הדו"ח אבד וכי הוא מבקש להישפט.

הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ולפנים משורת הדין לא אטיל הוצאות על המבקש.לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כאמור לעיל, כי דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, כ"ד סיון תשע"ב, 14 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: