חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

עמר נ' מדינת ישראל

: | גרסת הדפסה
עפ"ת
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
42938-12-10
24.2.2011
בפני :
רענן בן-יוסף

- נגד -
:
שירן עמר
:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט ע. נהרי) הרשיע את המערערת לאחר שמיעת ראיות בעבירה של נהיגה בשכרות – לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה וסעיפים הנלווים, וגזר את דינה לעונשים שונים, בהם פסילה בפועל לתקופה ממושכת.

הערעור שבפניי הינו הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

בית משפט קמא שמע עדויות של מספר שוטרים, בעיקר מתנדבים, אשר באופן אקראי עצרו אל המערערת בכביש 20 לבדיקה שגרתית של מכשיר ה"ינשוף". המערערת, בסופו של יום, לא נבדקה מחמת הסירוב ועל סמך אותו סירוב ובשלו, הרשיע אותה בית משפט קמא במה שהואשמה בו.

בית משפט קמא, בהכרעת דינו, דחה את גרסתה של המערערת, כך גם את גרסתה של חברתה, שישבה לידה, ואשר העידה לטובתה.

בית משפט קמא, בהכרעת דין ארוכה ומפורטת, חוזר שוב ושוב על כך שממצאיו נקבעים על סמך אמון ללא סייג בעדויות השוטרים בכל הנקודות שעלו במהלך שמיעת העובדות בפניו. חוזר הוא על הביטוי "נותן אני אמון" שוב ושוב בהכרעת דינו, בעמ' 4 ועוד ועוד.

מנגד, חוזר בית משפט ואומר שאין הוא נותן אמון בעדויות ההגנה.

בית המשפט העליון יותר מפעם אחת חזר על ההלכה הידועה, לפיה:

"...הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי עובדה ערכאה דיונית, אשר נקבעו על יסוד הערכת מהימנות ומשקל של ראיות שהובאו בפניה. הטעם העיקרי לכך נעות ביתרון הנתון לערכאה הדיונית בהתרשמות ישירה מן העדים המופיעים בפניה..." (ע"פ 4711/03, אבו זיאד נ' מדינת ישראל) [תקדין עליון] 2009 (1), 394.

ואכן, לכאורה, גם בתיקנו, בכל השאלות העובדתיות שעליהן עיקר הערעור, אין מקום להתערבות, בעיקר שבית משפט קמא כה הרבה חוזר על אותן קביעות עובדה המבוססות על מהימנות העדים שלפניו.

בערעור, המערערת טוענת לנקודות רבות, חלקן יש לדחות על הסף כמו למשל רישום זהה של דו"חות השוטרים אשר הוגשו לפי סעיף 21 לפקודת התעבורה לבית משפט קמא, וזאת מן הטעם שבחקירה הנגדית של השוטרים לא נשאלו דבר, כך באשר לבדיקות השכרות ואפשרות הנהיגה של המערערת ואחיה, שהגיע למקום, ויכולתה או אי-יכולתה לנהוג את הרכב ועוד.

מצאתי ליתן דגש לשתי נקודות שהטרידו אותי בהכרעת דינו של בית משפט קמא: הראשונה והפחות חשובה שבהן, היא שבית משפט קמא, בהכרעת דינו, קובע חד-משמעית שיש לקבל את עדויות השוטרים שהנגיעה שהייתה במערערת הייתה נגיעה קלה "אחיזת יד קלה של השוטר בזרועה כדי ללוותה מחוץ לרכבה..." [עמ' 5 באמצע].

מקום וכך קובע בית משפט קמא על סמך עדויות השוטרים, מן הראוי היה שיתן דעתו לעובדה שהוגשה לתיקו תעודת רופא (נ/1), אשר בה ממצאים אובייקטיביים (בהתעלם מהאנמנזה של חבלות של ממש בחזה ובזרוע).

בית משפט קמא לא ייחס מילה וחצי מילה לאותם ממצאים רפואיים, ולכן קיים חוסר ממשי ביכולתו להגיע למסקנות, תוך שהוא מתעלם מעדות שבאה בפניו שיש לה משקל, ולהבדיל מיתר הראיות שבאו בפניו, ראיות מפי התביעה, מדובר בראייה אובייקטיבית ולא בראיה הקשורה להתרשמותו מעדים שבפניו.

הנקודה השנייה והחשובה, היא עיקר החלטתי ואביא לתוצאה של זיכוי המערערת הינה העובדה שבית משפט קמא, באופן חופשי לחלוטין, אפשר לעדי התביעה להעיד על כך שעברו בדיקת פוליגרף ויצאו ממנה צחים כשלג, למשל: העד אורן פלד, בעמ' 12 ש' 31, למשל, העד יורם, עמ' 5 ש' 22, עמ' 16 ש' 17-18, עמ' 18 ש' 5, עמ' 18 ש' 12 ועוד ועוד.

לא רק בפרוטוקול הדיון מופיעות התייחסויות לממצאי פוליגרף, בית משפט קמא, בהכרעת דינו, אינו מנמק ולו נימוק אחד מדוע הוא מעדיף את עדויות השוטרים על עדויות המערערת. כשהוא מנמק, בעמ' 8 להכרעת דינו אומר בית משפט קמא את המשפט הבא:

"נציין, כי לא נסתר שתלונתה של הנאשמת במח"ש נדחתה ולא נסתרת העובדה שהשוטרים נבדקו בפוליגרף בעקבות תלונת הנאשמת ונמצאו דוברי אמת בקשר לנושא התלונה הנ"ל".

משפט זה כפי שנרשם מלמד כי בית משפט קמא ייחס משקל רב בהחלטתו להעדיף את קביעות השוטרים לשני הדברים האסורים הללו, דהיינו, החלטת מח"ש, שהינה כידוע עדות סברה (במידה ובית המשפט היה מקבל את החלטת מח"ש, יש לציין שלבד מפי השוטרים לא לבד על כך דבר) וחמור יותר עדות השמיעה הבלתי קבילה של ממצאי בדיקת הפוליגרף. גם אם בית משפט קמא לא כתב שהוא מגיע למסקנות לעניין המהימנות בשל הללו, הרי ללא ספק, כך ברור באופן הכרתי, הפך לתת-הכרתי והללו השפיעו עליו, בית המשפט קמא לא הזהיר עצמו מפני אותה ראיות פסולות שבאו בפניו, לא הזהיר את עצמו משום שהוא נזקק להם בהכרעת הדין.

סעיף 56 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א – 1971, קובע כהי לישנה:

"ראיה שאינה קבילה במשפט פלילי ונתקבלה בטעות על היסח הדעת לא תשמש הוכחה לאשמה ואין לבסס עליה שום פסק דין. אף על פי כן, העובדה שבית המשפט שמע את הראיה לא תפסול פסק הדין, אלא אם סבור בית המשפט (הכוונה לבית המשפט של הערעור ר.ב.י) שהנאשם לא היה מורשע אילולא נסתרה אותה ראיה ושאין ראיה מספקת אחרת זולתה לתמוך".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>