עמר נ' יניב

פסק דין

1.לפניי תביעה שטרית, שעניינה הסכם להשכרת דירתו של התובע לנתבעת. השיקים נשוא התובענה ניתנו בחלקם עבור דמי שכירות ושיק אחד הינו שיק ביטחון שניתן להבטחת חיובי השוכר על פי הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים.

2.התובע, יחד עם אחר, הינם הבעלים של דירה, אשר הושכרה לנתבעת ולבעלה (השניים יכונו יחד:- "הנתבעים" והבעל יכונה "הנתבע"), כאשר את הדירה שכרו הנתבעים על מנת שתשמש את בתם ובעלה.

תקופת השכירות נקבעה למועדים שמיום 1.9.09 ועד ליום 31.8.10.

בסמוך לחודש מאי 2010 (המועד המדוייק שנוי במחלוקת בין הצדדים), הודיעו הנתבעים לתובע, כי הם מעוניינים לסיים את תקופת השכירות.

היות וזכות זו ניתנה לנתבעים על פי הסכם השכירות, בכפוף להמצאת שוכר חלופי, נעשו נסיונות על ידי הנתבעים להביא לתובע שוכרים חלופיים, אלא שבעניין זה לא הושגה הסכמה בין הצדדים והעובדות הנוגעות לעניין אף הן שנויות במחלוקת בין הצדדים.

בפועל, פונתה הדירה על ידי הנתבעים, כאשר דמי השכירות שולמו עד לסוף חודש מאי 2010.

3.במסגרת תביעתו, הגיש התובע לביצוע בתיק ההוצאה לפועל את השיקים המהווים את דמי השכירות לחודשים יוני עד אוגוסט 2010, אשר נמסרו לידיו מראש ושסכום כל אחד מהם 2,300 ₪ וכן הגיש לביצוע את שטר הביטחון שסכומו 10,000 ₪, שכן לטענתו, הותירו השוכרים את הדירה כשהיא מלאה בליקויים, הכוללים מיטה מפורקת, מזרן מעופש, ארון שבור, מנורות שיש להחליף, ברז דולף, מאוורר תקרה שהתקלקל, ספה קרועה, זרוע ברקן שהוצאה ממקומה, מיקרוגל שאינו עובד, מעמד טלויזיה ושולחן לסלון, וולן מרקיזה קרוע, ניקוי דלתות והחלפת גלגלים ועבודות צביעה שיש לבצע בקירות. כן טוען התובע, כי לא שולמו חשבונות החשמל והארנונה.

4.המחלוקת שבין הצדדים נוגעת הן לשאלת חובת הנתבעים לשאת בתשלום עבור החודשים בהם הדירה לא היתה בשימוש הבת והחתן, זאת לאור טענת הנתבעים כי הציעו לתובע שוכרים חלופיים, אותם דחה ללא כל הצדקה ולאחר מכן, כיוון שהיה מעוניין לעשות שימוש בדירה לעצמו או לאחיינו והן בנוגע לליקויים בדירה, שלגביהם טוענים הנתבעים, כי לא היו בדירה ובנוגע לאלו שהיו, הוסכם בין הצדדים בהסכם פשרה, כי ישולם סכום של 1,700 ₪, אשר שולם על ידם.

5.במסגרת הישיבה המקדמית שהתקיימה, הוסכם כי התובע והנתבע יחקרו על תצהירם בחקירה נגדית קצרה וינתן פסק דין על ידי בית המשפט.

6.אחר ששמעתי את העדים ואת טענות ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להעדיף את גרסת הנתבע באשר להשתלשלות העניינים על פני גרסת התובע ולפיכך, דינה של התביעה להידחות.

7.כבר בפתח דבריי, מצאתי מקום לציין, כי העדפתי את גרסתו של הנתבע על פני גרסת התובע, בשים לב לכך שגרסתו של הנתבע היתה סדורה, עקבית, מהימנה והגיונית. לעומתה- בגרסת התובע נפלו בקיעים, התובע נמנע מלהציג ראיות רלוונטית וכן בנוגע לשאלת הליקויים בדירה, עולה, כי גם אם היו ליקויים אלו ואחרים בדירה, נהג התובע על דרך ההפרזה ונראה, כי הוא מנסה לתקן על חשבון הנתבעים ליקויים שאינם באחריות הנתבעים כלל וכלל, גם אם ליקויים אלו קיימים בדירה. לא נעלמה מעינה העובדה שעדותו של הנתבע, שעליו נטל ההוכחה בהיות התביעה שטרית, היא עדות יחידה של בעל דין (לצורך העניין, יש לראות את הנתבע כבעל דין), אך בבחינת העדויות שתיהן זו אל מול זו- גרסתו של התובע מהסיבות שפורטו לעיל וכפי שיפורטו להלן- עדיפה בעיני.

8.המחלוקת הראשונה שבין הצדדים נוגעת לסיכום הדברים ביניהם באשר לאופן סיום תקופת השכירות, כשבעניין זה נטושה מחלוקת גם בשאלת השוכר החלופי.

9.הנתבע טוען, כי כבר במהלך חודש אפריל 2010 הודיע לתובע, כי בדעת בתו לפנות את הדירה וכי היא עתידה לעשות זאת בראשית חודש מאי. הוסכם בין הצדדים, כי הנתבע ימצא עבור התובע שוכר חלופי.

הנתבע טוען, כי לאחר שנמצאו על ידו שוכרים ראויים, שאותם לא שלל התובע, כפי שעשה ביחס לשוכרים קודמים שהוצעו על ידו, וביום שהיה מיועד לחתימת הסכם השכירות עם אותם שוכרים, הודיע לו התובע, כי הוא מעוניין להשכיר את דירתו לאחיינו ולכן אין צורך להציע את הדירה לשוכרים אחרים. בנסיבות אלו, הגם שהנתבע התחייב כלפי אותם שוכרים, נאלץ הוא לדחות את השוכרים.

עוד טוען הנתבע, כי בעת שהציע לתובע שוכרים חלופיים, העלה התובע דרישות בלתי סבירות בנוגע לאותם שוכרים. כך למשל, עמד התובע על כך שתקופת השכירות בנוגע לשוכרים החלופיים תהיה של מינימום שנה, בעוד שהנתבע היה מחוייב להציג שוכרים רק עד תום תקופת השכירות עמו. עוד טען הנתבע, כי על מנת לרצות את התובע, הסכים הוא לערוב לשוכרים החלופיים או להשכיר להם את הדירה בשכירות משנה, על מנת שכל התחייבויותיו כלפי התובע תמשכנה לעמוד בתוקף.

10.התובע מצידו, טוען, כי באופן אקראי נודע לו, כי הנתבע מעוניין לפנות את הדירה. לטענתו, התקשרה אליו מנהלת הפרויקטים בבניין בו מצויה הדירה וביקשה להתעניין בדירה לצורך השכרתה. התובע התקשר במקרה לנתבע על מנת לשאול לשלומו ונודע לו מפיו, כי בתוך שבוע הוא מתעתד להכניס שוכר חלופי לדירה. התובע שעמד על זכויותיו החוזיות, ביקש לבדוק את אותו שוכר והוברר, כי מדובר במי שלא ניתן ליצור עמו קשר ולכן התובע שלל את נושא השכרת הדירה לאותו שוכר.

לטענת התובע, הציע לו הנתבע שני כדורגלנים, חברים של בנו, אך פסל את הרעיון, שכן הדירה מתאימה ליחיד או לזוג. אחיינו של התובע אמנם גילה התעניינות בדירה, אך לאחר שביקר בה וגילה, כי היא נמצאת במצב תחזוקתי ירוד, ויתר על כוונתו להתגורר בדירה.

11.על מנת לתמוך בטענותיו, צירף התובע תמליל שיחה שבה הוקלט הנתבע משוחח עמו.

מצאתי מקום לציין, בעניינה של הקלטה, כי התובע ציין שהוקלטו שיחות נוספות עם התובע, אלא שמצא לנכון לצרף תמלול של שיחה זו בלבד. הימנעותו של התובע מלצרף את מכלול ההקלטות, בפרט כאשר עסקינן בהליך של סדר דין מהיר, שעל בעלי הדין מוטלת החובה לצרף במסגרתו את כל המסמכים הרלוונטיים המצויים בידם, יש בה כדי לפעול לחובת התובע, שכן "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו כל הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו". ( ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4)595, 602)