עמר נ' טולדנו ואח'

החלטה

בפני בקשה למינוי מומחים נוספים בתחום הנפשי ובתחום פה ולסת.

התובעת, ילידת שנת 1939, נפגעה בתאריך 30.4.12 בתאונת דרכים. התובעת נפלה ממדרגות אוטובוס ולאחר מכן עלה האוטובוס על רגלה.

מומחים רפואיים בתחום הפנימי והאורטופדי חיוו דעתם באשר למצבה של התובעת בעקבות התאונה וביום 2.9.13 הגישה התובעת בקשה למינוי מומחים נוספים, כאמור.

בתחום הנפשי נטען כי התאונה היתה קשה וטראומטית ואף על פי שאין מסמכים רפואיים בתחום הנפשי ו/או הנוירולוגי – אין ספק כי השלכות התאונה הותירו לתובעת צלקות נפשיות ונוירולוגיות.

בתחום פה ולסת נטען כי כתוצאה מהתאונה נאסר על התובעת תקופה ארוכה להרכיב את התותבות וכיום היא אינה יכולה לעשות בהן שימוש והיא תאלץ לקבל תותבות חדשות מותאמות למצבה. לבקשה צורפה תוכנית טיפול מוצעת מבי"ח רמב"ם.

הנתבעת טענה כי אין מקום למינוי המומחים הנ"ל . בתחום פה ולסת נטען כי אין כל מסמך המעיד על קשר בין התאונה לבין הטיפול ובתחום הנפשי נטען כי אין כל תיעוד בתחום זה, המצדיק את המינוי המבוקש.

ב"כ התובעת הגיש תשובה לתגובה וטען כי בתחום פה ולסת התובעת נזקקת לטיפול כמפורט במסמכים וכי ככל שמדובר בספק בצורך במינוי המומחה – עליו לפעול לטובת התובעת . באשר לתחום הנפשי נטען בתשובה כי מדובר בתאונה קשה וטראומטית ואין ספק כי התאונה השאירה חותמה על התובעת, הגם שאין כל חומר רפואי בתחום, שכן התובעת מסרבת להיבדק על ידי פסיכיאטר.

ההלכה היא כי " על בית המשפט להישמר פן תחסם דרכו של תובע להוכיח את נכותו במסגרת תביעת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ,התשל"ה-1975 ולפיכך ראוי לנקוט בגישה ליברלית ביחס לבקשות למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בהליכים אלו" (רע"א 963/13 פלוני נ. הפול חברה לביטוח בע"מ ( החלטה מיום 23.5.13 ).

יחד עם זאת – אין די בטענה סתם כמו זו שנטענה בתשובת התובעת, לפיה "בני משפחתה של התובעת טוענים כי היא סובלת משינויים במצב הרוח, התפרצויות זעם, דיכאון ועוד סימנים נפשיים" , ומן הסתם גם אם התובעת מסרבת להיבדק על ידי פסיכיאטר, כנטען בבקשה , היה למצב זה איזכור כלשהו בתיקה הרפואי.

כל עוד דרישת המחוקק למינוי המומחה הוא קיומה של "ראשית ראיה" – על נפגע המבקש מינוי מומחה רפואי להציג "ראשית ראיה" ובהעדרה – אין מקום למינוי המומחה.

גם בתחום פה ולסת אין "ראשית ראיה" המצדיקה את המינוי. בהתאם לתיעוד הרפואי התובעת נפגעה בתאונה ברגלה ואין במסמכים כל אזכור של חבלה בפניה. גם לא מצאתי במסמכים איסור על שימוש בתותבת, כנטען בבקשה, אך גם אם כך היו פני הדברים – איני רואה קשר בין החלפת תותבת (שבהתאם לאמור בבקשה נדרשת בעקבות אי שימוש בתותבת לאחר התאונה), ובין הטיפול המומלץ לתובעת במסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה – " לחולה נקבע תכנית טיפול לעקירת 5 שיניים בלסת התחתונה ובצוע 2 שתלים לצורך שיקום ע"ג ת"ש תחתונה".

אשר על כן – אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ד תשרי תשע"ד, 28 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: