עמר נ' חדד

פסק דין

רקע וטענות הצדדים:

1.המבקשת מתגוררת מעל דירת המשיב. בכתב התביעה שהגיש טען המשיב, כי נזקים מנזילות שנמצאו בביתו נגרמו עקב ליקויים בצנרת דירתה של המבקשת. את סכום התביעה העמיד על 4,650 ₪, בגין עלות תיקון הנזק והוצאות משפט. בכתב ההגנה טענה המבקשת, כי במשך שבע השנים בהן התגוררה בדירתה שמעל לדירת המשיב, מעולם לא פנה אליה או התלונן בפניה על רטיבות או כל נזק אחר, וכי לא ברור מתי נגרם הנזק לו טוען המשיב, שכן המשיב לא פנה אליה בזמן אמת. עוד טענה, כי בביתה אין כל עדות לנזילות וכי לאחר שהמשיב ערך שיפוץ בדירתו ותיקן את הנזקים, לא ניתן עוד להעריך מה גרם להם.

2.בתאריך 28.1.13 התקיים דיון בפני בית המשפט קמא, בו נכחו המבקשת, נציגה מטעם עמותת "אנוש" אשר ביקשה לייצגה וכן המשיב. המשיב ביקש להציג חוות דעת של שמאי לעניין גובה הנזק, אשר לא צורפה לכתב התביעה, אלא שבית המשפט קמא הבהיר לו כי אין די בהוכחת קיומם של נזקים וכי עליו להוכיח שהנזק נוצר כתוצאה מנזילה מצנרת דירתה של המבקשת. נציגת "אנוש" טענה כי בידיה אישורים מאינסטלטור וכן מהעירייה על כך שאין נזילות מים בצנרת ביתה של המבקשת.

בתום הדיון הוחלט, בהסכמת הצדדים, כי התיק יופנה לבוררות, לצורך קביעת האחריות לנזקים הנטענים, לרבות מועד היווצרותם. נקבע כי במידה והבורר יפסוק שבשל התיקונים לא ניתן לקבוע שהאחריות לנזקים הינה בעטיה של המבקשת, תידחה התביעה; כי המשיב יישא בהוצאות הבורר; כי בפסק הדין הסופי יקבע הבורר על מי מוטלת החובה לשאת בהוצאותיו; וכי הבורר יקבע את עלות התיקונים, ככל שימצא שהנזקים נגרמו עקב ליקויים בדירת המבקשת.

3.בתאריך 19.2.13 מינה בית המשפט את מר אלי אדרי כבורר, לאחר שהצדדים הסכימו על מינויו, כאשר בתאריך 3.4.13 הגיש מר אדרי בקשה לבטל את מינויו. בית המשפט שיחרר אותו מתפקידו ומינה במקומו את מר שרלי חמו כבורר חליפי. בתאריך 8.4.13 הגיש מר חמו לבית המשפט בקשה לביטול מינויו כבורר מהנימוק שאין לו את הזמן הדרוש, כאשר למחרת, בתאריך 9.4.13, הגיש הודעה לפיה יוכל לבצע את הבדיקה הנדרשת. כעבור יום נוסף (10.4.13), הגיש מר חמו לבית המשפט קמא מסמך בו צוין, כי ערך בדיקה בביתו של המשיב והוסבר לו היכן היו הנזילות והנזקים שנגרמו בעקבותיהן. במסמך נכתב כי על-פי תמונות שצולמו על ידי השמאי ניתן לראות בבירור כי מקורן של נזילות המים בדירה מעל, וכי: "א. פיצוצי המים נגרמו מקופסאות הביקורת ב. נזילות מקירות המקלחת ג. או מפיצוץ מים מצנרת הבית".

לאחר קבלת אותו מסמך, מצא בית המשפט קמא להורות (בתאריך 11.4.13) כי על הבורר לשמוע את טענות הצדדים, לעיין במסמכים רלוונטיים, ובהתאם לכך, לפסוק אם המבקשת חייבת לשלם למשיב וכי על הבורר לנקוב בשכר טרחתו ולקבוע על מי לשלם שכר טרחה זה.

בחלוף כשבועיים(בתאריך 23.4.13), הגישה המבקשת בקשה למתן פסק דין וסגירת התיק, תוך שציינה כי התמשכות ההליכים גורמת לה עינוי דין.

מיד למחרת, ביום 24.4.13, לאחר שהמבקשת קיבלה את המסמך שהגיש מר חמו, הוגשה על ידה בקשה לפסילת הבורר, כאשר צוין כי עובר להגשת המסמך יצרה קשר עם מר חמו, וזה הודיע לה כי הוא מסרב למינוי, ובשל כך גם הגישה את בקשתה למתן פסק דין. עוד ציינה כי מר חמו לא ביקר בביתה, לא שמע אותה; כי חוות הדעת מסתמכת על תמונות ומסמכים בלבד; כי אין בה התייחסות למועד היווצרות הנזקים כנדרש בהחלטת בית המשפט; כי לא ברור מה הכשרתו של מר חמו ליתן חוות דעת מסוג זה; וכי על פי דברי המשיב עצמו קיימת היכרות אישית ביניהם.

4.בפסק דינו של בית המשפט קמא, שניתן באותו יום (24.4.13), ציין בית המשפט, כי מסקנת הבורר היא שהנזקים בדירת המשיב נוצרו כתוצאה מנזילת מים בדירת המבקשת. לפיכך, ולאור בקשת המבקשת מיום 23.4.13 למתן פסק דין, על המבקשת לפצות את המשיב בסכום נזקיו על סך של 4,692 ₪ בתוספת 500 ₪ הוצאות משפט.

5.בהמשך אותו יום ניתנה החלטה בבקשת המבקשת לפסילת הבורר, כאשר בית המשפט ציין, כי הבקשה התקבלה לאחר מתן פסק הדין, וכי הטענות אשר הועלו בבקשה באשר להיכרותם האישית של מר חמו והמשיב, היה ראוי כי ייטענו טרם המינוי או בסמוך לאחריו ולא לאחר שהבורר כבר פסק, ומכאן נדחתה הבקשה.

6.בתאריך 8.5.13 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק דין, בה צוין כי הסיבה שלא הגישה את הבקשה לפסילת הבורר החליפי, הייתה לאור העובדה שהוא ציין בפניה כי אינו מתכוון לקבל על עצמו את המינוי, ומכאן המתינה למינוי בורר תחתיו. עוד נטען, כי הבורר החליפי לא נפגש עם המבקשת, לא שמע את טענותיה, ובכך הפר את חובת הנאמנות שלו כבורר ופעל בחוסר תום לב, מה שגרם לעיוות דין.

7.בתאריך 19.6.13 דחה בית המשפט את בקשת המבקשת לביטול פסק דין, בהפנותו לנימוקים המופיעים בפסק הדין ולהחלטה שנתן באותו יום בבקשה לפסילת הבורר וחוות דעתו.

על פסק הדין מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני.

8.בבקשת רשות הערעור טענה המבקשת, כי שגה בית המשפט קמא כאשר ביסס את פסק דינו על חוות הדעת של הבורר החליפי, אשר ניתנה בניגוד להסכמת הצדדים באשר לסמכויות הבורר, ובניגוד לסמכויות אשר הוענקו לבורר על ידי הצדדים ובית המשפט קמא. עוד נטען כי חוות הדעת שהוגשה על ידי הבורר החליפי הייתה חלקית ולא כללה את כל הסוגיות השנויות במחלוקת. לפיכך, אין המדובר בבקשת רשות ערעור על פסק בוררות כי אם ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא. המבקשת טענה כי חוות הדעת ניתנה בהתבסס על שמיעת המשיב בלבד, מבלי ששמע את המבקשת או עיין בראיות מטעמה ובכך נפגעה זכות הטיעון שלה, וכי פגיעה מהותית זו מצדיקה את ביטול פסק הדין. לבקשה צורף תצהיר של נציגת עמותת "אנוש", אשר ייצגה את המבקשת, במסגרתו פורטה התנהלות בלתי תקינה של המשיב בניסיון להטות את חוות דעתו של הבורר הראשון לטובתו ואיומים עליו ועל שמו הטוב משלא הסכים לעשות כן.

9.בתשובת המשיב לבקשה נטען, כי התנהלותו מול הבורר הראשון הייתה תקינה ועניינית, וכי בקשת הבורר לפסול עצמו הייתה ממניעים שונים בתכלית. המשיב לא הכחיש כי הוא מכיר היכרות קודמת את הבורר החליפי, אך לטענתו מדובר בהיכרות לנוכח כך שהם מתגוררים שנים רבות בעיר קטנה. המשיב חזר וטען כי ברשותו אישורים מגורמים מקצועיים שונים על כך שהנזק בדירתו נגרם מנזילות מהדירה שמעל לדירתו, ולפיכך יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה:

10.לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט קמא, בכתבי הטענות, בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, מצאתי כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וכי דין הערעור להתקבל, באופן שפסק דינו של בית המשפט קמא יבוטל והדיון יוחזר לבית המשפט קמא לשם קביעתו מחדש ודיון מראשיתו.

11.תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולי השיפוט המקובלים, וזאת על ידי קיום הליך מהיר, בסכומי כסף נמוכים וללא פורמאליות, ובכך לפתוח בפניו את שערי בית המשפט כאשר הוא סבור כי נגרם לו עוול, בעיקר בנושאי צרכנות (ראו רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ (פ"ד מח(3) 177 (1994); רע"א 5711/08 פרטוק נ' טורג'מן, (17.3.2009)).

12.עוד נקבע, כי הערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (ס' 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), וזאת לאור ייחודיות ההליך ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות. משכך נפסק, כי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות תהיה אך ורק על פסק הדין הסופי ואין אפשרות להשיג בנפרד על "החלטה אחרת" של בתי המשפט לתביעות קטנות (ראו עניין סרבוז).