עמר נ' חגבי ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 16.10.12 בפתח תקווה.

2. לטענת התובע, נסע ברחוב לוי אשכול בנתיב ישר. לפתע רכב הנתבעת שחנה הגיח מצד ימין ופגע בעצמה בחלק הקדמי של רכבו. התובע טען כי הנתבעת 1 החלה לגדפו ועזבה ללא מסירת פרטים.

3. לטענת הנתבעת 1, החלה לצאת מחניה באיטיות, לאחר שווידאה כי הכביש פנוי. התובע שביצע פניית פרסה, הגיע מאחורי רכב הנתבעת, נסע במהירות גובה ופגע ברכבה. לאחר מכן ברח מהמקום ולא הותיר בידי הנתבעת 1 את פרטיו.

4. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע במהירות נמוכה בכביש כשלפתע הנתבעת 1 שחנתה בצד הכביש יצאה לכביש ללא איתות ופגעה ברכבו. לאחר התאונה הנתבעת סירבה ליתן לו פרטים. התובע אף הציג בפני קטע וידיאו בו נראה רכבה של הנתבעת 1 בזווית והנתבעת 1 נראית נכנסת לרכב ועוזבת את המקום.

5. הנתבעת 1 גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי רכבה חנה במקביל למדרכה. הנתבעת 1 ביקשה להשתלב בכביש ועל כן הסתכלה ולאחר שווידאה כי אין רכב בכביש ויש רכב רחוק שמבצע פניית פרסה יצאה לכביש. לפתע, חשה במכה והבחינה שהתובע שנסע במהירות פגע ברכבה. הנתבעת 1 טענה שהתובע הוא שסירב למסור לה פרטים וכי לא עזבה את המקום לאחר התאונה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתו של התובע וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעות, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובע והיא מהימנה עלי. בנוסף, הנתבעת 1 עצמה הודתה כי יצאה מחניה לכביש בו זכות הקדימה מסורה לתובע. בנוסף, עדות הנתבעת היתה רווית סתירות. כך מחד טענה שהבחינה ברכב התובע נוסע במהירות ומאידך טענה שלא הבחינה בתובע קודם לקרות התאונה וכי הכביש היה פנוי למעט רכב רחוק שביצע פרסה.

לא מצאתי מקום ליתן משקל לעדות של העדה שהיתה במקום, הורה נוספת מבית הספר, שניתנה בתצהיר. מהטעם, שהעדה לא התייצבה להיחקר על גרסתה כדין ומדובר בגדר עדות שמיעה בלבד. בנוסף, התובע טען כי העדה היחידה שהיתה במקום היתה חברה של הנתבעת 1. נציג הנתבעת 2 אומנם טען כי נעשה ניסיון לאתר את העדה שלא צלח, ברם, בהעדרה יש להחיל את ההלכה לפיה הימנעות מהבאת עד פועלת לחובת הצד שנמנע מהבאתו.

גם הווידיאו שהציג התובע תומך בגרסתו לאופן קרות התאונה ובו נראה רכבה של הנתבעת בזווית והיא נראית נכנסת לרכבה ועוזבת את המקום.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבעת יצאה מחניה לכביש בו זכות הקדימה מסורה היתה לתובע, הרי שהיה עליה להסתכל במראה ולהבחין ברכב התובע הנוסע בכביש, ליתן לו זכות קדימה ולהימנע מיציאה לכביש, עד שהדרך תהיה פנויה. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. ממיקום הנזקים עולה שרכבה של הנתבעת 1 כבר בלט לכביש בעת שארעה התאונה. לפיכך, היה על התובע להבחין בה גם אם יצאה בפתאומיות לכביש ולבלום את רכבו על מנת למנוע את התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 5% לקרות הנזק.

בנוסף, סבורה אני כי יש מקום להפחית את רכיב המע"מ, משלא הוצגו קבלות על תיקון הרכב. כמו כן, יש להפחית רכיב עוגמת נפש מהטעם שמדובר בתאונת פח בפח.

9. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעות לשלם לתובע סך של 3,990 ₪ (המהווים 95%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 23.1.13 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 800 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

יש לציין, כי התובע חוייב ואף הפקיד פיקדון סך בשל 800 ₪ בגין העדר התייצבותו ולצורך ביטול פסק הדין. במידה והסכום מצוי בגזברות הוא יועבר לידי הנתבעות, לאחר מילוי הטופס הנדרש. במידה ויש ממש בטענת נציג הנתבעת והסכום אכן חולט ע"י ההוצל"פ, יקוזז הסך של 800 ₪ מהסכום שנקבע לטובת התובע, במסגרת פסק דין זה.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ד, 19 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: