עמר נ' זיסמן

פסק דין

פסק הדין ניתן בתביעה שטרית שהגיש התובע נגד הנתבע בגין שיק שמספרו 5000223 על סך 140,000 ₪ מיום 29.1.09.

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיק, ובעקבות זאת הגיעו הצדדים להסדר דיוני אשר קיבל תוקף של החלטה שלפיו תינתן לנתבע רשות להתגונן, סכום התביעה יעמוד על 90,632 ₪, ובהעדר הסדר כולל בין הצדדים יוכל הנתבע להגיש כתב הגנה בתיק. כפי שיפורט להלן, בהמשך ההליך הודה התובע בקבלת סכום נוסף של 7,000 ₪ על חשבון חובו של הנתבע, ולכן הודיע כי הוא מעמיד את התביעה על סך של 83,632 ₪.

להלן עיקרי טענותיו של הנתבע בכתב ההגנה:

בין הנתבע לבין התובע ובת זוגו, הגב' דלית בראון (להלן: "הזוג עמר") שררו קשרי חברות טובים במשך שנים.

בשנת 2002 ולאור העניין שגילה הזוג עמר באמנות, תחום עיסוקו ומומחיותו של הנתבע, החליטו הצדדים להתקשר במיזם משותף לצורך רכישת יצירות אמנות, אולם בין היתר בשל יחסי החברות הטובים, הקרבה והאמון בין התובע לזוג עמר, לא נחתם הסכם המסדיר את שיתוף הפעולה ביניהם.

במסגרת המיזם המשותף העביר הזוג עמר לנתבע בחודש אוקטובר 2002 או בסמוך לכך סך של כ- 42,500$ ארה"ב (שבהתאם לשער הדולר באותם ימים היו שווים כ- 205,000 ₪) כדי שירכוש את יצירות האמנות לצורך המיזם המשותף.

לאחר שחלפה כשנה וחצי לערך והמיזם המשותף לא צבר תאוצה, החליטו הצדדים במהלך שנת 2004 ובהסכמה חברית לזנוח את המיזם, וסיכמו ביניהם כי הנתבע ישיב לזוג עמר את סכום ההשקעה.

בחודש מאי 2004 או בסמוך לכך הוסכם כי הנתבע יחזיר לזוג עמר את ההשקעה בתשלומים, כשבשלב ראשון יעביר לידיהם סך של כ- 50,000 ₪. בהתאם לכך העביר הנתבע לזוג עמר במעמד הסיכום בחודש מאי 2004 או בסמוך לאחר מכן סך של 50,000 ₪ (אשר לפי שער הדולר באותה תקופה היו שווים ל- 10,917$ ארה"ב), וזאת למיטב זכרונו באמצעות שני שיקים ע"ס 25,000 ₪ כל אחד.

בחודש אוגוסט 2005 נערכה בין הנתבע לבין הזוג עמר פגישה נוספת, והצדדים סיכמו כי הנתבע יפרע את יתרת החוב בתשלומים במזומן וכן באמצעות יצירות אמנות שיעביר לרשות הזוג עמר. מספר ימים לאחר מכן נפגשו הצדדים שוב, ובהתאם לסיכום שאליו הגיעו, העביר הנתבע לזוג עמר סך של 1,000$ ארה"ב במזומן וכן יצירת אמנות (פסל) של האמן תומרקין בשם "משפחה", לפי שווי של כ- 6,000$ ארה"ב נכון לאותו מועד, על חשבון פירעון החוב.

בתקופה שלאחר מכן ובהתאם לסיכום מחודש אוגוסט 2005 הנ"ל, המשיך הנתבע לפרוע את חובו באמצעות תשלומים במזומן שהעביר מפעם לפעם לזוג עמר ובאמצעות יצירות אמנות שהעביר לרשותם. בהקשר זה הפנה הנתבע למסמך שצורף לכתב ההגנה כנספח ב' –מסמך אשר נטען כי התובע ערך אותו בכתב ידו בחודש ספטמבר 2009, ובו פירוט של התשלומים ויצירות האמנות שהועברו לזוג עמר לשם פירעון החוב. הנתבע חלק על סכומים מסוימים המופיעים במסמך, בין היתר לעניין הערכת שוויין של חלק מיצירות האמנות.

בכתב ההגנה מוצג פירוט של יצירות האמנות שהועברו לידי הזוג עמר, תוך התייחסות לשווי היצירות כפי שסוכם בין הצדדים ולשווי הריאלי של אותן יצירות לטענת הנתבע. כמו כן ישנה התייחסות לסכומים ולמועדים של התשלומים שבוצעו במזומן ולתשלום נוסף בסך של 1,555$ ארה"ב בגין חלקו של הזוג עמר בשכר טרחה ששולם לעו"ד אשר טיפל עבורם ועבור הנתבע בהקמת קרן להשקעה באמנות. לאחר מכן מופיע תחשיב שלפיו שווים הריאלי של יצירות האמנות ושל הסכומים ששולמו עומד על 75,667$ ארה"ב בעוד שגובהו הריאלי של החוב עומד על סך של 52,058$ ארה"ב בלבד, ובעקבות זאת נטען כי הנתבע פרע את חובו לזוג עמר במלואו ואף שילם להם סכום משמעותי בסך של 23,658$ ארה"ב ביתר.

הנתבע סמך על התובע ועל מצגיו כי קיימת כביכול יתרת חוב, אך התובע ניצל לרעה את האמון המוחלט שנתן הנתבע בו ובאשתו וגרם לו להמשיך ולשלם את הסכום ששולם ביתר, אף שידע או שלכל הפחות היה עליו לדעת כי החוב נפרע זה מכבר.

כחלק מניסיונו של התובע להפעיל לחץ על הנתבע ולגרום לו לשלם כספים נוספים, נתן התובע לנתבע פירוט חישוב ריבית והצמדה שערך ביום 12.10.09 (נספח ה'). לפי חישוב זה, שאותו מכחיש הנתבע מכל וכל, שוערכה קרן החוב לפי ריבית חודשית צמודה למדד בשיעור של 5%, כך שסכום החוב שהיה במקור כ- 205,000 ₪ עמד באותה עת לפי שיטתו של התובע על לא פחות מ- 783,460 ₪. עוד טען התובע כי הוא מסכים "להסתדר" עם הנתבע כך שישלם, מעבר למה שכבר שילם לתובע, סך נוסף של 100,000 ₪ בלבד.

לפי תחשיב אחר שהעביר התובע לנתבע (נספח ו') לא הובאו בחשבון יצירות האמנות שנתן הנתבע לזוג עמר לצורך פירעון החוב, אף שכאמור, במסמך אחר שערך התובע בכתב ידו הודה כי קיבל גם יצירות אמנות על חשבון החוב. נוסף על כך, התובע שיערך את הריבית על החוב במסמך זה ללא התחשבות בסכומים שכבר נפרעו.

התובע הרהיב עוז והגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע שטר ביטחון שקיבל מהנתבע לפני שנים, על מלוא סכום השטר (כ- 140,000 ₪), וזאת על אף שגם לשיטתו של התובע לא היה זכאי לסכום זה.

לאחר הגשת כתב ההגנה נערך דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם אשר בסופו ניתנה החלטה המתירה הגשת חוות דעת מומחה מטעם הנתבע. בעקבות זאת הוגשה הודעה מטעם הנתבע שאליה צורפה בין היתר חוות דעת מומחה, מר יובל בן שלוש. מהודעת הנתבע עולה כי לפי חוות הדעת הנ"ל, שוויין הכולל של שש יצירות האמנות שהעביר הנתבע לתובע נכון לשנים 2005-2007 עומד על סך שבין 30,800$ ארה"ב ל- 42,500$ ארה"ב. כמו כן צורפו להודעה מטעם הנתבע שני מכתבים: מכתבו של ב"כ התובע מיום 31.3.11 ומכתבו של ב"כ הנתבע מיום 10.4.11, ונטען כי התובע לא השיב לשאלותיו של ב"כ הנתבע במכתבו האחרון הנ"ל לגבי ארבע מתוך שש יצירות האמנות אשר נטען כי הנתבע העביר לתובע.

בתגובה להודעת הנתבע הנ"ל הודע בין היתר כי התובע חוזר ומאשר את קבלת הכספים המוזכרים בסעיף 7 לכתב ההגנה, וכן מאשר כי יש לקזז מסכום החוב סך של 7,000 ₪ המוזכר בסעיף 9.1(4) לכתב ההגנה. לפיכך התבקש בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 83,632 ₪ בלבד (90,632 ₪ שבמחלוקת לפי ההסדר הדיוני פחות 7,000 ₪). עוד צוין בתגובה כי בניגוד לרושם שאותו מנסה הנתבע ליצור, התובע הסכים לשווי הכספי של היצירות המוזכרות בסעיף 5.1, 5.3 ו- 5.4 לכתב ההגנה, וקיזז מיד סכומים אלה מכתב התביעה.

לאחר הגשת חוות הדעת הנ"ל הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית.

הנתבע חזר בתצהירו על חלק מהטענות המופיעות בכתב ההגנה וכן התייחס בפירוט בסעיף 17 לתצהירו לכל התשלומים שהעביר לזוג עמר במזומן ובסעיף 18 לתצהירו לשווין של יצירות האמנות שהעביר לידיהם. מהתצהיר עולה כי הסך הכולל של התשלומים שהעביר הנתבע לזוג עמר במזומן הוא 18,493 ₪. לגבי יצירות האמנות עולה מתצהירו של הנתבע כי בעת מסירתן לזוג עמר הוסכם ששווין הכולל עמד על 25,750$ ארה"ב, בעוד שכאמור לפי חוות דעת המומחה מטעם הנתבע, שוויין של אותן יצירות באותה עת היה גבוה יותר והסתכם בסך של בין 30,800$ ארה"ב ל- 42,500$ ארה"ב. הנתבע חזר והתייחס בתצהירו לתחשיבים שהעביר אליו התובע לגבי יתרת החוב, והצהיר כי בדיעבד הבין שהתובע ניסה לרמות אותו באמצעות חישוב ריבית נשך של 5% לחודש בתוספת הפרשי הצמדה למדד, משמע ריבית של כמעט 100% לכל שנה.