עמר נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

זוהי תביעה להכיר בטנטון כמחלת מקצוע.

להלן עובדות המקרה:

1.התובע יליד 1954.

2.התובע עובד במפעל פיניציה אמריקה ישראל זכוכית שטוחה בע"מ, מזה כ-35 שנים (להלן: המפעל).

3.ב-14 שנות עבודתו הראשונות עבד התובע במחלקת החיתוך כעוזר לזגג, כשבפועל עבד על מכונות לחיתוך זכוכית.

4.ב-20 השנים האחרונות עובד התובע כעובד ניקיון בכל שטח המפעל. יש לציין כי המפעל עבר לאזור התעשיה ציפורית.

5.התובע עובד כ-5 ימים בשבוע, משעה 6:00 בבוקר עד השעה 15:00, כשלפחות פעם ביום יש הפסקה לחצי שעה לארוחת צהרים ולפעמים הפסקה גם לארוחת בוקר.

6.במסגרת עבודתו כפועל ניקיון התובע נוהג לעבוד כשעה עד שעה וחצי ביום באולם היצור אך רוב שעות עבודתו מתבצעות בחצר המפעל.

7.בתאריך 13.6.12 הגיש התובע תביעה לנתבע להכיר בירידה בליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק. הנתבע הכיר בתביעה כפגיעה בעבודה בתאריך 14.1.13.

8. הנתבע הודיע לתובע כי הוא דוחה תביעתו להכרה בטנטון עקב חשיפה לרעש בנימוק כדלקמן:

"על פי סעיף 84א(ב)(2) לחוק, תנאי להכרה בטנטון עקב לרעש עקב כפגיעה בעבודה, הוא שהטנטון תועד לראשונה ברשומה הרפואית לפני שהמבוטח חדל לעבוד ברעש מזיק.

על פי המסמכים שבידינו הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית לאחר סיום עבודתך ברעש מזיק.

לפיכך עלינו לדחות את תביעתך".

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

9.בכתב ההגנה טען הנתבע כי על פי המסמכים הרפואיים הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית רק ביום 23.8.11, כאשר התובע הפסיק לעבוד בפועל ברעש מזיק כבר משנת 1994.

10.בתאריך 21.8.12 ביצעה בודקת מעבדתית מוסמכת במחוז חיפה והצפון מטעם המכון לבטיחות וגיהות – הגב' לודמילה חוטין בדיקת דוזימטריה במקום עבודתו של התובע, לבדיקת עוצמת הרעש שלה נחשף התובע במקום עבודתו. יש לציין כי המכונות במועד הבדיקה בחלקן שונות מהמכונות הישנות שעבד לידן התובע לפני כ-20 שנה.

11.על פי הבדיקה שביצעה הגב' חוטין, (ראה מסמך נ/2), אזי על פי תנאי עבודתו של התובע במשך 6.5 שעות עבודה במהלך הבדיקה, הן באולם הייצור והן בעבודות עזר וניקיון בחצר, הוא נחשף לרעש של- 81.4 דציבל בממוצע ביום, אשר איננו מוגדר כ"חשיפה לרעש מזיק" במסגרת העבודה.

12.כמו כן תלונות התובע על טנטון מופיעות ברישומים הרפואיים בתאריכים: 23.8.11; 6.10.11; 28.2.12; 14.5.12, כאשר התביעה לבית הדין הוגשה ב- 13.6.12.

13.יחד עם זאת אין מחלוקת בדבר כי במשך 14 שנות עבודתו הראשונות התובע כן היה חשוף לרעש מזיק מעל 85 דציבל, ואח"כ במשך 20 שנה, הוא המשיך לעבוד אומנם כפועל ניקיון אך עבד בכל יום לפחות כשעה וחצי באולם היצור ולכן השאלה המתעוררת היא, האם המשך העבודה באולם היצור ברעש מזיק, האם החמיר מצב השמיעה של התובע או לאו.