עמר נ' בק ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לביצוע שיק בסך 5,000 ₪.

בהתאם לתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

הנתבעים שכרו דירה למשך כשנתיים על פי חוזה שכירות מיום 1.6.10. התובע הינו מיופה כוחו של בעל הדירה לצורך השכרתה. להבטחת מילוי התחייבויותיהם על פי החוזה מסרו הנתבעים לתובע שיק בסך 5,000 ₪. לטענת התובע הנתבעים גרמו נזקים לדירה, ועל כן הגיש את השיק לביצוע. ואילו הנתבעים טוענים כי לא גרמו נזקים לדירה, אלא החזירוה לידיו של התובע באותו מצב שקיבלוה.

כאמור, השיק הינו שיק בטחון שמסרו הנתבעים לתובע בהתאם לסעיף 15 לחוזה. סעיף 15(ב) לחוזה קובע כי המשכיר (התובע) יהא רשאי לגבות את חובותיו מהשוכר (הנתבעים) אם "לא שילם השוכר את שכר הדירה ו/או שאר התשלומים החלים עליו על פי החוזה ו/או לא פינה את הדירה במועד".

סעיף 9(ב) לחוזה קובע כי השוכר יתקן על חשבונו כל נזק שייגרם לדירה בתקופת השכירות, שאינו נובע משימוש סביר בדירה.

יש לבחון, איפוא, אם גרמו הנתבעים לדירה נזקים שלא כתוצאה משימוש סביר, והותירו אותם עם פינוי הדירה.

לאחר שמיעת העדים הסתבר כי אין מחלוקת שהנתבעים עזבו את הדירה במצב כדלקמן: חוסר בפנל בארון המטבח במקום שבו התקינו הנתבעים מדיח כלים, דלת ארון המיקרוגל פורקה והושארה בדירה מבלי שהורכבה מחדש למקומה, מנורה שפרקו הנתבעים בסלון לא הוחזרה למקומה, מחיצת זכוכית שפורקה במקלחת לא הוחזרה למקומה, דלת אחד החדרים שפורקה ממקומה לא הושבה אליו.

מעבר לכך התובע טען כי נגרמו לדירה נזקים נוספים. אתייחס אליהם אחד לאחד:

ארון שירות בחדר הכביסה פורק ולא הוחזר וארגז מצעים שפורק ולא הוחזר – הנתבעים לא התייחסו בעדותם לטענות אלה של התובע, ועל כן אני מקבלת אותן.

השארת סיפון פתוח מתחת לכיור המטבח – נתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") אישר בעדותו כי בעת פירוק מדיח הכלים על ידי חברה שהזמין הוצא צינור המים ממקומו (עמ' 16 שו' 11). לפיכך אני מקבלת את טענת התובע בנושא זה.

דלתות ארונות במטבח שרופות – מחקירתו הנגדית של התובע הסתבר כי כאשר פותחים את הדלת השרופה היא נמצאת מתחת לספוט שהיה מותקן הדירה טרם כניסת הנתבעים אליה, והוא שרף את הדלת (עמ' 11 שו' 8-9). בנוסף, עדות הנתבעים כי סימני החריכה היו עוד קודם לכניסתם לדירה מהימנה עליי. החריכה נובעת, איפה, מהתקנה לא נכונה של דלת הארון לעומת הספוט, ולא משימוש בלתי סביר של הנתבעים.

מכסה אסלה שבור – טענת הנתבעים כי מצב המכסה היה כזה כאשר קיבלו את הדירה מהימנה עליי ואני מקבלת אותה.

כתמים על קירות – אני מקבלת את טענת הנתבעים כי עם כניסתם לדירה צבע התובע רק את חדר הילדים ולא את הדירה כולה. אין חולק כי לאחר עזיבת הנתבעים את הדירה סייד הנתבע את חדר הילדים ומקומות נוספים בדירה. עיינתי בתמונות שהגיש התובע, ולא מצאתי כי הן מתעדות נזק לצבע הדירה מעבר לנזק הנגרם כתוצאה מבלאי ומשימוש סביר. יש לזכור כי מדובר בדירה שאינה חדשה, שהייתה מושכרת לאורך השנים לשוכרים שונים, ולא נצבעה בשלמותה עובר להשכרתה לנתבעים. אך טבעי שכתוצאה מבלאי ומשימוש סביר יגרמו פגיעות כאלה ואחרות בצבע.

סיכומו של דבר, הנתבעים לא הותירו את הדירה בעת עזיבתם במצב שבו קיבלו אותה. מרבית ההבדלים במצב הדירה בשני המועדים אינם שנויים במחלוקת, והם בעיקרם פירוק של חלקים שונים ואי הרכבתם מחדש טרם עזיבת הדירה. בנסיבות אלה זכאי התובע להיפרע מהשטר כדי עלויות התיקון.

התובע טען בעדותו כי שילם לקבלני שיפוצים שונים, אשר תיקנו את הנזקים בדירה, בערך 6,000 ₪. הוא לא קיבל מהם קבלות. ואולם לא זו בלבד שהתובע לא הציג קבלות, הוא אף לא הציג פירוט המצביע על עלות תיקון כל אחד מן הנזקים. כאמור, לא קיבלתי את טענות התובע בעניין אחריות הנתבעים לנזקים בדירה במלואן, ועל כן יש מקום לבחון מה עלות ביצוע התיקונים שעל פי קביעתי לעיל הינם באחריות הנתבעים. כאמור, מדובר בתיקונים שרובם הינם הרכבת פריטים שונים שפורקו על ידי הנתבעים ולא הורכבו מחדש. ערכם של תיקונים אלה מסתכם, להערכתי, בסכום שאינו עולה על 1,500 ₪.

בהתנגדותם העלו הנתבעים טענת קיזוז לגבי שווי השימוש במחסן הדירה, שבו נעשה שימוש על ידי התובע במשך תקופת השכירות. דא עקא כי בחקירתו הנגדית של הנתבע הסתבר כי הדבר נעשה בהסכמת הצדדים, וכי אין בסיס לטענת הקיזוז, ועל כן דינה להידחות.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומורה כי ההליכים בתיק ההוצל"פ ימשכו, וזאת עד לסכום שלא יעלה על 1,500 ₪ (דהיינו השיק יחשב כשיק בסך 1,500 ₪).

הנתבעים ישלמו לתובע הוצאותיו בתביעה זו בסך 920 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וישיבו לו את האגרה ששילם.

זכות ערעור כחוק.