עמר נ' GRAZIA DONNA

פסק דין

1.ביום 4.5.10 התובע רכש זוג נעליים תמורת 200 ₪ מהנתבעת עבור אשתו. לטענתה, כעבור יומיים הצבע של הנעל התחיל להתקלף והוא חזר לחנות עם הנעליים ביום 12.5.10.

מנהל הנתבעת הציע להחזיר את הנעליים למפעל ולצבועם מחדש. אולם הנתבע ביקש להחזיר את הנעליים ולקבל זיכוי במקום.

מנהל הנתבעת סירב, אלא שלח את הנעליים לצבוע.

2.התובע חזר לחנות ב- 3.6.10 ושוב ביקש נעליים אחרות, במקום הנעליים שנמכרו לו. לאחר התייעצות עם מנהל הנתבעת, בקשתו סורבה. אף סרבו המוכרות במקום לאפשר לאשת התובע למדוד נעליים אחרות.

3.לטענת התובע, דובר במעשים משפילים והוא מלין על התנהגות עובדי המקום. מכאן, תביעתו של התובע לפיצוי של 1,000 ₪ וביטול העסקה.

4.לאחר ששמעתי דברי התובע, אשתו, מנהל הנתבעת, מר איתן יגור, ועובדת החנות גב' פלאר אבוקשק, החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1.בעת הדיון מנהל הנתבעת הביא את הנעליים. בדיקת הנעליים, אפילו בעין לא מקצועית מגלה, שהנעל עברה שימוש מעבר ליומיים, שנטען על ידי התובעה

2.לכן, מקובלת עלי טענת מנהל הנתבעת, שאחרי שימוש של למעלה מ- 7 ימים, אין לתובע זכות לבטל את העסקה, אלא אם הוכח שהנעל פגומה. במקרה דנן, הדבר לא הוכך.

3.הנתבעת שיפצה את הנעליים תוך צביעתם מחדש, בהסכמת התובע, על אף טענת הנתבע 1 שדובר בנעל עם צבע מסוג BRUSH שלא היה פגום כלל.

4.מסקנתי מכלל הראיות היא שלאחר שימוש של למעלה משבוע, הנעל לא מצאה חן בעיניה של אשת התובע, ומשום שכך, רצתה להחליפה – ולא דובר בתוצרת פגומה.

5.סירובו של מנהל הנתבעת לאפשר לאשת התובע למדוד נעליים בחנות, היה מיותר ולא מוצדק – אך אין בכך לשנות את המצב המשפטי. ככל הנראה בעת האירוע סערו הרוחות של כל הנוכחים.

אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"א, 03 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: