ערעור על בית דין למשמעת של רשויות מקומיות

רקע עובדתי ודיוני

1.        בפניי ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (עו"ד עינת איילון אב"ד, וחברי בית הדין משה כץ ושלמה זוהר), מיום 21.1.16, בו הוטלו על המשיב - בדעת רוב של שני חברי המותב - אמצעי משמעת של נזיפה, העברה מתפקידו לכל תפקיד אחר ברשות המקומית למשך כל תקופה שבה המשיב מחזיק במניות ורשום כמנהל חברה, ופיטורים על תנאי לתקופה של שלוש שנים.

2.        המשיב הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בשתי עבירות (מתוך ארבע עבירות שיוחסו לו בכתב התובענה המשמעתית): הוא הורשע בכך שפעל בניגוד עניינים, שעה שבמקביל לעבודתו ברשות המקומית (עיריית ראשון לציון), היה בעלים ומנהל בחברה, המשווקת ומפיצה מכונות אוטומטיות המכילות צעצועי ילדים.  זאת, שעה שהוא משמש כמפקח באגף רישוי עסקים אצל המערערת.

3.        עוד הורשע המשיב בביצוע עבודות חוץ ללא קבלת היתר.

בית-הדין למשמעת

4.        בית הדין למשמעת קבע כמימצא עובדתי, שאינו מאמין לעדותו של המשיב בפניו (עמ' 8 להכרעת הדין), וכי בניגוד לטענותיו של המשיב, הוא אינו רק בעל מניות בחברה, כאשר אביו הוא המנהל אותה והרוח החיה בה (עמ' 4 להכרעת הדין). בית הדין למשמעת קבע כי הלכה למעשה, המשיב פעיל בחברה, ואינו רק בעל המניות הרשום ומנהלה.

5.        בגזר הדין סבר בית הדין למשמעת, בדעת רוב, כי "הטלת פיטורים על [המשיב] מהווים משום אמצעי משמעת מרחיק לכת בנסיבות העניין" (עמ' 9 לגזר הדין), וכי די בהטלתם של מספר אמצעי משמעת פחותים יותר, אשר יעבירו הן את המסר ההרתעתי הכללי, והן מסר ברור למשיב עצמו.

דיון והכרעה