עמר ואח' נ' שושן(אסיר) ואח'

פסק דין

לפניי תביעת התובע על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 , בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שאירעה ביום 16/8/10 (להלן: "התאונה").

העובדות

התובע יליד שנת 1976.

על פי האמור בכתב התביעה, הנתבע 1 הינו הנהג ברכב, בעת קרות התאונה נשוא התובענה, עת הנתבעת 2 הינה חברת הביטוח אשר אמונה על פיצוי הזכאים לכך על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 ( להלן:" חוק הפלת"ד / החוק" ) עת אין לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות במקרה הנדון לפי נסיבותיו.

כתב התביעה מתאר את התאונה, כדלקמן: "בתאריך 16/8/10, בשעות הערב נכנס נתבע 1 עם רכבו מסוג סובארו ג'אסטי לחצר ביתו של התובע ומשפחתו וזאת על מנת לפגוע באביו של התובע אשר שהה בחצר הבית. באותה עת יצא התובע מפתח הבית והנתבע 1 פגע בתובע עם רכבו ופצע אותו פגיעות קשות ( להלן: "התאונה" ).

בגין ארוע התאונה התנהל כנגד הנתבע 1 הליך פלילי בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ובסיומו הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח רכב, הכל כמפורט בכתב האישום ( ת"פ 49766-08-10 ) והכרעת הדין אשר צורפו כנספחים א' ו- ב' לסיכומי ב"כ הנתבעת 2 .

כאמור בפתיח, לטענת התובע, התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפלת"ד .

בדיון שהתקיים ביום 26/5/13, טענה ב"כ הנתבעת 2 כי האירוע אינו מהווה "תאונת דרכים" שכן מדובר "בתאונה מכוונת" הנכללת בחזקה הממעטת בסעיף ההגדרה – סעיף 1 לחוק ולפיכך דין התביעה נגדה, להידחות.

נוכח המחלוקת בין הצדדים, נקבע כי תידון תחילה שאלת סיווג התאונה וכפועל יוצא חבות הנתבעת 2 בגינה.

התובע והנתבעת 2 הגישו סיכומים מטעמם.

יובהר, כי הנתבע 1, אשר בהתאם לגזר הדין בעניינו מרצה עונש מאסר למשך 6 שנים משנת 2011 , קיבל לידיו את סיכומי הצדדים ביום 26/12/13, כאמור בהחלטת בית המשפט מיום 21/12/13, כפי שעולה ממזכר הגב' עזרא רבקה, רשמת ביס"ר דקל, אולם נמנע מהגשת סיכומים מטעמו .

טענות התובע

הנתבע 1 תכנן לפגוע באביו של התובע ואולם משיצא התובע מביתו הוא נפגע באופן ספונטאני, ברשלנות, ללא כוונת מכוון ואלמלא יצא מביתו לא היה נפגע.

לטענתו, מהעדויות בבית המשפט, מכתב האישום ומהכרעת הדין בהליך הפלילי, ניתן ללמוד באופן חד משמעי כי הנזק שנגרם לתובע נגרם כבדרך אגב ולא כמזימה ישירה. זאת ועוד, מעדותו של רפאל, אביו של התובע, ניתן ללמוד באופן מובהק על נסיבות האירוע, לפיהן כוונת הנתבע היתה לפגוע ברפאל ולא בתובע.

פגיעת התובע הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי ( להלן:"המל"ל " ) , כתאונת דרכים ועל כן שולמו לתובע דמי פגיעה בגין הנכויות הזמניות שנגרמו לו, עובדה שיש בה, לטענתו, לחזק עמדתו כי את טענות התובע כי מדובר בתאונת דרכים.

הנזק שנגרם לתובע, נגרם כתוצאה משימוש ברכב, למטרות תחבורה ולפיכך מתקיימות הגדרות המושג "תאונת דרכים".

טענות הנתבעת 2

התובע נפגע כתוצאה ממעשה עברייני, שבא על רקע של סכסוך קודם בין התובע ומשפחתו לבין הנתבע 1 ומשפחתו. התוקף, הנתבע 1 הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(1) ו 329(א)(2) לאחר שתקף את התובע ופגע בו. כלי התקיפה בו השתמש הנתבע 1 היה כלי רכב.

הכרעת הדין קבילה כראיה במשפט זה, לפי הוראות סעיף, 42א לפקודת הראיות, ומכאן כי הממצאים והמסקנות של הכרעת הדין, קבילים כראיה לכאורה לאמור בהם במסגרת תביעה זו.