עמר ואח' נ' צפרירי ואח'

פסק דין

1.בין התובע לנתבע 1 נכרת ב- 02.02.12 הסכם לפיו צפרירי (הנתבע והתובע שכנגד) השכיר לעמר (התובע והנתבע שכנגד) מבנה לשנת 2012. בזכרון הדברים שהצדדים ערכו בלשון עילגת נכתב, שעמר שוכר את המבנה לשנת 2012 – 12 (כך במקור). ככל הנראה הכוונה היתה עד סוף שנת 2012.

הצדדים הסכימו שדמי השכירות יהיו 2,300 ₪ (כנראה בתוספת מע"מ), ושסכום זה יכלול בתוכו גם תשלום עבור ארנונה.

2.עמר מסר בידי צפריר 6 שיקים מעותדים על חשבון השכירות.

3.אין מחלוקת על כך, שהחוזה הובא לסיומו ביום 01.05.12 או בסמוך לכך.

כל אחד מהצדדים תולה את האשם בסיומו של החוזה בצד שכנגד. צפרירי טען שעמר הוא זה שביקש ממנו לסיים את החוזה ואילו עמר טען, שסיום החוזה נכפה עליו בידי צפרירי שביקש להעביר את השכירות לאחר בשם ואקנין.

4.צפרירי טען שעמר – השוכר – דאג להביא שוכר חלופי. מכאן עולה המסקנה, לכאורה, שהיתה הכרות כלשהי בין עמר לואקנין ושעמר "הציג" את ואקנין כשוכר חלופי. אבל, בדיון התברר, שעמר וואקנין כלל אינם מכירים זה את זה. לפיכך, אני מעדיף את גרסתו של עמר שהבאת ההסכם לסיומו היתה ביוזמתו של צפרירי.

5.כתוצאה מסיומו של החוזה, עמר ביטל המחאה שנועדה לכסות את דמי השכירות לחודש יוני 2012.

בנוסף, הוא תבע החזר של כל דמי השכירות ששילם החל מראשית תקופת השכירות. עמר תבע עוד סך של 7,500 ₪ עבור ארגזי כלים, קרמיקה וכלי עבודה שנעלמו.

ולבסוף, הוא תבע גם סכום של 3,000 ₪ עבור עגמת נפש.

6.מאידך, צפרירי הגיש, כאמור, תביעה שכנגד ובה תבע דמי שכירות ל"ארבעה" חודשים לפי סך של 2,668 ₪ לחודש ובסה"כ 10,672 ₪. העילה לתביעה זו היא טענתו של צפרירי ולפיה, גם אחרי שההסכם בין הצדדים הסתיים, עמר המשיך להחזיק מטלטלין שלו בחצרים של צפרירי עד חודש אוקטובר 2012.

7.דיון והכרעה:

א.אחרי שקבעתי שצפרירי ביטל את ההסכם כנראה שלא כדין, ממילא יש מקום לדון בסעדים שעמר זכאי להם. ודאי הוא, שביטול ההסכם בידי צפרירי אינו מקנה לעמר זכות להשבה של כספים עבור התקופה שבה ההסכם היה תקף. ברור גם, שעמר אינו אמור לשלם לצפרירי כספים לתקופה שאחרי ביטול ההסכם.

ב.בדיון שבפני, עמר הודה שאין ראיות כלשהן בדבר טענתו לגניבה של טובין. התרשמותי הברורה היא, שעמר ויתר על רכיב זה של התביעה.

ג.דומה כי הצדדים לא באמת חלקו על העובדה, שבתקופה שלאחר ביטול ההסכם ועד אוקטובר 2012, עמר השאיר מיטלטלין שונים שלו בחצרים של צפרירי. בענין זה נשמעה עדותו של העד אלדד בעל הנס, והוצג מכתב מיום 20.08.12 שבו צפרירי התרה בעמר שיפנה את מיטלטליו מהמקום.

מאידך, גם צפרירי הסכים שמיטלטליו של עמר, לא הונחו במקום שנשכר לצורך כך, אלא במחסן צדדי. כיוון שכך, אין הצדקה לתביעתו של צפרירי לדמי שכירות כאילו התובע השתמש בכל הנכס.

ד.נוכח העובדה שצפרירי ביטל את ההסכם שלא כדין, ונוכח העובדה שעמר השתמש רק בחלק מהמושכר, אני קובע כדלקמן:

1.עמר ישלם דמי שכירות מופחתים בסך של 1,330 ₪ לחודש עבור התקופה שמחודש יוני 2012 ועד חודש ספטמבר 2012 – דהיינו, 5,320 ₪

2.מסכום זה יש להפחית 2,000 ₪ כפיצוי עבור עגמת נפש שנגרמה לעמר.

ה.התוצאה הסופית היא, איפוא, שאני פוסק שעמר ישלם לצפרירי את הסך של