עמר ואח' נ' מורי

פסק דין

1.באפריל 2009 מכר הנתבע לתובעים מכונית שבבעלותו (להלן: "המכונית").

2.ביולי 2010 היתה המכונית מעורבת בתאונת דרכים, ניזוקה והוכרזה כאובדן כללי.

כתוצאה היו התובעים זכאים מאת החברה שביטחה את המכונית באותה עת (להלן: "המבטח") לתשלום שווי המכונית, בהתאמות שונות בהתאם לתנאי הפוליסה הנוגעת בעניין.

בבוא המבטח לשלם את שווי המכונית הופחתו ממחיר המחירון שלה כפי שהיה באותה עת 18% (בסכום של כ-5,800 ₪) בשל היות הבעלים הראשון של המכונית חברת ליסינג, ו-4% (בסכום של 1,150 ₪) בשל "ירידת ערך קודמת".

3.בכתב התביעה ובדיון נטען על ידי התובעים לשני מצגי שוא שיצר הנתבע בפני התובע במועד ההתקשרות בעסקה למכר המכונית, אשר להם השלכה ישירה על ההפחתות משווי המכונית כמתואר בסעיף 2 לעיל. על פי הנטען, הנתבע הסתיר מהתובעים את דבר קיומה של התאונה שעבר הרכב בשנת 2005, וכן את העובדה כי הבעלים הראשון של המכונית היה חברת ליסינג, תוך שהוא יוצר מצגי שוא פוזיטיביים אחרים באותם שני עניינים. נטען כי אלמלא מצגי השוא של הנתבע, ולו היו העובדות לאשורן בידיעת התובעים, לא היו התובעים מתקשרים בעסקה לרכישתה של המכונית מהנתבע, ולא היו סובלים את ההפסד שנגרם להם כמתואר בסעיף 2 לעיל.

4.עיון בכתב התביעה מגלה כי הלכה למעשה אין התובעים טוענים למצג שוא מפורש ביחס לעברו התאונתי של הרכב. למעשה, במישור העובדתי, מתמצה טענת התובעים בענין זה לאי גילויו של הפרט כאמור, תוך שהנתבע, על פי הנטען, הרעיף דברי שבח ביחס למצב המכונית ואופן החזקתה באופן כללי.

הנתבע מצידו טען בכתב ההגנה (שם בסעיף 5) "הרכב לא עבר תאונה והראיה בעת קניית הרכב התובע לקח את הרכב לבדיקה... בה נכתב במפורש שהרכב לא עבר תאונה, לכל היותר מכה קלה ו/או שפשוף. הכל כמובן רשום ומתועד בטופסי הבדיקה הנמצאים אצל התובע".

לאחר הגשתם של כתבי הטענות הראשונים עלה בידי התובע לאתר את טופס הבדיקה דלעיל וזה צורף כהשלמה לכתב התביעה.

בטופס סיכום הבדיקה נאמר, שם בסעיף 8, תחת הכותרת "שלדת מרכב": "רכב לאחר תאונה בצדו הימני, פגיעה בדופן ימנית + פח חזית". דברים אלה סווגו בטופס הבדיקה כ"ליקויים בעלי משמעות גבוהה". הדברים דלעיל עולים לכאורה בקנה אחד עם ירידת ערך בשיעור של 4% שניכה המבטח ממחיר המחירון של המכונית.

התובע מוחזק כמי שקרא, ידע והבין את תוכנו של טופס סיכום הבדיקה, ולפיכך בשים לב לעמימות ביחס לתוכנם המדוייק של הדברים שהוחלפו בין הצדדים בעניין זה מזה, ותוכנו של טופס הבדיקה מזה, אין מקום להטלתה של אחריות על הנתבע בגין מצג שוא הנוגע לעברה התאונתי של המכונית.

5.העילה השניה ששימשה את המבטח לצורך הפחתה ממחיר המחירון של הרכב נוגעת לזהות הבעלים הקודמים של המכונית.

כעניין שבעובדה, הבעלים הראשון של המכונית היתה ככל הנראה חברת ליסינג בשם ק.א.ל, הבעלים השני של המכונית היה הנתבע והבעלים השלישי – התובעים. כך מבחינה קניינית ועל פי רישומי משרד הרישוי והמסמכים הנגזרים מהם. יחד עם זאת, לטענת הנתבע, לכל צורך מעשי היה הנתבע כיד ראשונה של המכונית וזאת משום שרכש את המכונית מחברת הליסינג הנ"ל כשהיא חדשה, בטרם נעשה בה שימוש כלשהו.

התובעים משתיתים את עיקר טענתם בדבר מצג השוא הנוגע לבעלות ברכב על תוכנו של הפרסום שפרסם הנתבע בלוח יד 2 שברשת האינטרנט (להלן: "יד 2"), ממנו למדו התובעים על כך שהמכונית מוצעת למכירה. בכתב התביעה נאמר כי התובע נתקל במודעה בה הוצעה למכירה "מזדה שנת 2002 פרטית". עוד נטען בכתב התביעה כי הנתבע חזר ואישר באוזני התובע כי "הרכב פרטי ושמור והוא הנהג היחיד ברכב", כי הנתבע נימק דרישתו למחיר העולה על מחיר המחירון בכך שמדובר ברכב פרטי ושמור, וכי התובע נאות לכך משום שהיה חשוב לו "לקנות רכב פרטי, מאדם ששומר על המכונית + טיפולים בזמן".

כאמור לגרסת הנתבע המכונית נרכשה מחברת הליסינג בטרם נעשה בה שימוש כלשהו (באפס קילומטרים), הדבר הובא לידיעת התובע, ואישור בכתב של חברת הליסינג על כך, שהיה בידי הנתבע, הועבר לתובע ביחד עם רישיון הרכב.

6.לאחר שסקרתי את הראיות אינני סבורה כי עלה בידי התובעים להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחם להוכחת מצג השוא המהווה את עילת תביעתם. זאת על אף שהתרשמתי כי באופן סובייקטיבי אכן לא היו התובעים מודעים באופן מלא לבעלויות הקודמות ברכב ונפקותן עד לחילופי הדברים שבינם לבין המבטח (בעקבות התאונה שעברה המכונית לאחר שעברה לבעלותם). על השיקולים שהביאוני למסקנה דלעיל נמנים השיקולים הבאים:

שני הצדדים מאשרים את הצעתה של המכונית למכירה בלוח יד 2, ולא עלה בידי אף אחד מהם להציג את תוכנו של אותו פרסום. הצדדים גם נמנעו מהצגתה של מתכונת הפרסום באתר, ולו כיום, והפרטים הנכללים בה.

היותו של הנתבע הבעלים השני של הרכב גלויה על פני המסמכים שהיו ברשותו של התובע. רישיון רכב של מכונית, מונה, כחלק מהפרטים הכלולים בו, את מספר הבעלים הקודמים (הגם שאין בו התייחסות לזהותם של אלה). לכתב התביעה צורף על ידי התובע העתק של רשיון הרכב שנמסר לו במועד ההתקשרות בעסקה לרכישתה של המכונית, בו מופיע שם הנתבע כבעלים נוכחי, ותחת מספר הבעלויות הקודמות מצויין: "01".

לדברי התובע המכונית הוצגה כמכונית פרטית, בה נהג נהג אחד ואשר טופלה על ידו כנדרש. אין בדברי התובע כל התייחסות לכך שהתובע יד שלישית במכונית וכל אזכור לחקירה ודרישה או חילופי דברים מפורשים המתייחסים לקיומו ולזהותו של הבעלים הראשון של המכונית.

עצם המצג המצוטט על ידי התובע, כשהוא עומד בפני עצמו היה מצג נכון. במועד מכירתה היתה המכונית בבעלות פרטית ובכל תקופת השימוש בה היתה בחזקתו של הנתבע.