עמפלי אמציה ואח' נ' רשות הגנים הלאומיים ואח'

פסק דין

תביעה לאכיפת הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 13.9.99, במסגרת ה"פ 1060/99 ובש"א 7855/99, בבית המשפט המחוזי חיפה על ידי כב' השופט ביין (להלן- "פסק דין ביין"). כן נתבקשו סעדים כנגד הנתבעות מכוח פקודת בזיון בית משפט (להלן- "הפקודה" וגם "פקודת הביזיון"), נוכח סיכולו הנטען של פסק הדין הנ"ל.

רקע עובדתי

1.המקרקעין נשוא התביעה מצויים בחוף בית ינאי, בתחום שיפוט של המועצה האזורית עמק חפר, נתבעת 3 (להלן- "המועצה"). מדינת ישראל הינה הבעלים הרשום של מקרקעין בשטח של כ- 95,186 מ"ר לערך, המצויים בחוף בית ינאי בתחומי המועצה והידועים כחלקה 3 בגוש 8337. המקרקעין הם חלק מהשטח שהוכרז כגן לאומי נחל אלכסנדר.

קק"ל הינה הבעלים הרשום של מקרקעין בשטח של 330,397 מ"ר, לערך, המצויים בחוף בית ינאי, בתחומי המועצה והידועים כחלקה 58 בגוש 8337.

2.התובעים הם בעל אישה המנהלים יחד את מסעדת "דג על הים" בחוף בית ינאי, החל משנת 1976.

אין חולק כי המסעדה הוקמה על ידי התובע, בשטח של כ- 700 מ"ר, ללא היתר בניה, כנדרש על פי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן- "חוק תו"ב"). המסעדה נבנתה בשטח המקרקעין הידועים כחלק מחלקה 64 בגוש 8337 (חלקה 58 לשעבר) וחלק מחלקה 3 בגוש 8337 (הידועים כמגרש 4) שטחים אשר הינם חלק משטח שהוכרז כגן לאומי נחל אלכסנדר ומצויים בתחום 100 מ' מקו המים (להלן- "המקרקעין").

3.כאמור, ביום 13.9.99 ניתן פסק דינו של כב' השופט ביין, נשוא דיוננו, בו נקבע כדלהלן:

"המבקש יפנה את השטח בו נמצא עסקו כיום, תוך 30 יום מהמועד שנקבע להלן להשלמת הבנייה ובמקומו יקים עסק המורכב ממבנה בן 100 מ"ר, מבנה שירותים של 60 מ"ר ו- 130 מ"ר סככות. מיקום הקמת העסק, יהיה בהתאם לתכנית המתאר הקיימת, לרבות בקשות לתיקונים ע"י הרשות לגנים לאומיים במידה ויאושרו, ובתנאי שהמיקום יהיה באזור מגרש 4 בתכנית המתאר הקיימת ובתנאי שתהיה חנייה צמודה עם דרכי גישה. המבקש יפעל מיד להוצאת היתר בנייה. הבנייה תסתיים תוך שנתיים מיום מתן רישיון הבנייה. למבקש ינתן זיכיון לעשות שימוש בעסק המתואר לעיל לתקופה של 15 שנים עם אופציה להארכת מועד הזיכיון בעוד 5 שנים, והכל בתנאים המקובלים להפעלת אופציה בחוזים של רשות הגנים הלאומיים. המבקש ישתמש במקום בהתאם לתנאים המקובלים בחוזים של רשות הגנים הלאומיים בעסקים דומים.

להסרת ספקות, מובהר בזה, שהעסק שינוהל במקום, הוא עסק של מסעדה.

ביהמ"ש ימנה שמאי אשר יקבע את עלות הקמת העסק המתואר לעיל ואת דמי השימוש הראויים בגין השימוש בעסק. עלויות הבנייה יקוזזו מדמי השימוש בהיוון מתאים שיקבע ע"י השמאי. השמאי יהיה: מר דן ברלינר.

בהוצאות השמאי ישאו שני הצדדים בשווה.

הקביעות של השמאי, יהוו חלק בלתי נפרד מפסק דין זה.

צו המניעה הזמני ישאר, עד להחלטה אחרת.

הצדדים מודיעים שבכך מגיעה לסיומה המחלוקת בין כל הצדדים בתיק זה, ולא יהיה לצד אחד כל תביעות כספיות או אחריות כלפי רעהו".

פסק דינו של השופט ביין, נתן תוקף להסכמה שהושגה בין הצדדים לאותה תובענה, ביניהם התובעים והנתבעות 1 ו- 3 דכאן, דהיינו המועצה ורשות הגנים הלאומיים (להלן- "הרשות") ולפיו המסעדה אשר ניהלו התובעים במבנה, במקרקעין המהווים שטח הכרז גן לאומי נחל אלכסנדר, תועבר למבנה שיוקם במקום אחר בתחום הגן הלאומי.

4.כמעט עשור עבר ופסק הדין לא מומש. לשם מימוש פסק הדין התובעים נקטו במספר רב של הליכים שונים, ביניהם, הגישו ביום 3.3.08 את התביעה שלפני, במסגרתה עתרו התובעים למתן צו אשר יחייב את הנתבעות לבצע הליכי תכנון ולחתום על מסמכים ואישורים שונים הנוגעים להליכי תכנון לשם ביצועו של פסק הדין, לרבות בקשה להורות על קיום הליכים על פי פקודת בזיון בית המשפט נגד הנתבעות.

על מנת לרדת לחקרה של התביעה בפניי, אין מנוס מלסקור את ההליכים הרבים שהתנהלו בין הצדדים.

ההליכים בבית משפט השלום בנתניה

5.ביום 16.1.89 הגיש מנהל מקרקעי ישראל, נתבע 2 (להלן- "המנהל") לבית משפט השלום בנתניה תביעה כנגד התובע לסילוק יד והריסה של מבנה המסעדה (ת"א 226/89). טענת המנהל הייתה, כי המסעדה נבנתה בשטח המקרקעין הידועים כחלק מחלקה 64 בגוש 8337 (חלקה 58 לשעבר) וחלק מחלקה 3 בגוש 8337, שטחים אשר הינם חלק משטח שהוכרז כגן לאומי נחל אלכסנדר ומצויים בתחום 100 מ' מקו המים. עוד טען המנהל, כי התובע פלש למקרקעין, תפס בהם חזקה והקים עליהם, ללא רשות מהמנהל וללא היתר בניה כדין, מבנים וסככות- בהם ניהל מסעדה.