עמל"ע 62256-12-15 זילברשלג נ' לשכת עורכי הדין

1.לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן – בית הדין הארצי), מיום 30.11.15, בבד"א 79/15 ובד"א 80/15, במסגרתו נדחה ערעורו של המערער על הכרעת דינו המרשיעה של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב (להלן – בית הדין המחוזי), בבד"מ 56/12, ונתקבל ערעורה של ועדת האתיקה של מחוז תל אביב (להלן – ועדת האתיקה) על קולת העונש שהוטל על המערער.

רקע

2. המערער, עו"ד דני זילברשלג, סיפק שירותים משפטיים שונים למאיר פלד (להלן – הלקוח), ובין היתר, ייצג את הלקוח בעסקה לרכישת חנות. לצורך ביצוע תשלומים שונים הנדרשים לביצוע העסקה, מסר הלקוח למערער כספים על מנת שהמערער יחזיקם עבורו בנאמנות.

3.ביום 31.5.07 הגיש הלקוח תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בת"א (כבוד השופט נ' ישעיה), בה ביקש להשיב לו כספי נאמנות שהפקיד בידי המערער לצורך ביצוע עסקת רכישת החנות וכן לפצותו בגין עוגמת הנפש והטרחה שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלות המערער (ת"א 1859/07).

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 11.10.09 נקבע, כי המערער מעכב את הכספים שמסר לו הלקוח, מבלי שהוכיח את טענתו, כי הייתה לו זכות לקזז מהם סכומים שחייב לו הלקוח בגין תשלום שכ"ט והוצאות שונות: "טענות אלה של הנתבע, היינו זכותו לקזז ושיעור הקיזוז, לא הוכחו כלל ועיקר" (בפסקה 8 לפסק הדין). לנוכח כך, חויב המערער לשלם ללקוח סכום של 109,323 ₪ "בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה עד התשלום בפועל" וכן סכום של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ, בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בצד האמור, דחה בית המשפט את הבקשה לפיצוי בגין הנזקים שלטענת הלקוח נגרמו לו בשל עיכוב כספים.

4.המערער הגיש ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין האמור (ע"א 9574/09), וביום 22.2.11 פסק בית המשפט העליון על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, כי המערער ישלם ללקוח סכום של 110,000 ₪. בפסק הדין, קבע בית המשפט העליון כדלקמן:

"כאמור בהחלטתנו מיום 21.2.2011 שנתנה תוקף להסכמת הצדדים, תשלום הסכום הנ"ל במועדו ובשלמותו מהווה סילוק סופי ומוחלט של כל התביעות ההדדיות של הצדדים במכלול הסכסוכים ביניהם הקשורים במישרין או בעקיפין לשירותי עריכת דין שניתנו על ידי המערער למשיב, לרבות התביעות שהוגשו על ידי המערער כנגד המשיב בבית משפט השלום בכפר סבא, ויהווה סילוק סופי ומוחלט של כל הסכסוכים בין הצדדים ולא תהיינה למי מביניהם כל טענה או תביעה כלפי משנהו בקשר לשירותי עריכת הדין כאמור לעיל".

כן נקבע, כי "היה ולא ישולם הסכום דלעיל במועדו ובשלמותו, יעמוד פסק הדין מושא ע"א 9574/09 בעינו (ת.א. (מחוזי ת"א) 1859/07)".

הקובלנה

5. ביום 18.10.12 הגישה ועדת האתיקה קובלנה לבית הדין המחוזי נגד המערער. במסגרת תיאור העובדות, צוין בקובלנה, כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע שהמערער "עיכב כספי פיקדון שמסר לו לקוחו, מר מאיר פלד, וזאת מבלי שהוכיח הנאשם [המערער] כי הייתה לו זכות לקזז סכומים בגין תשלום שכ"ט. לאור האמור, חויב הנאשם לשלם ללקוחו כאמור סכום בסך 109,323 ₪". כן צוין, כי המערער הגיש ערעור לבית המשפט העליון, אשר פסק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, כי המערער ישלם ללקוח סכום של 110,00 ₪.