עו"ד ידיד נ' ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין מחוז ת"א

לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: "בית הדין הארצי") מיום 27.8.17, בו נדחו ערעור המשיבה וערעור המערער על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי במחוז תל-אביב והמרכז (להלן: "בית הדין המחוזי").

ההליך בבית הדין המחוזי

1.כתב הקובלנה שהוגש כנגד המערער ייחס לו שלושה פרטי אישום הנגזרים מכנס שארגן המערער ביום 2.5.12 לניצולי שואה. סיפור המעשה (כפי שפורט בפסק דינו של בית הדין הארצי) הוא כדלקמן: המערער ארגן כנס לניצולי שואה יוצאי מרוקו ועיראק באולם במתנ"ס בבאר-שבע. המידע על קיום הכנס הגיע לאוזני המשיבה וזו שכרה את שירותיו של בעל משרד חקירות (העד אמיר איזקסון), על מנת לברר את המתרחש בכנס. איזקסון שכר את שירותיו של חוקר פרטי אחר (העד יצחק קריספל) והאחרון הגיע לכנס, צילם במצלמה דיגיטלית את אשר ראו עיניו בחלק מהזמן בו שהה במקום ואסף מסמכים שהוגשו כראיה (ת/1 עד ת/18). קריספל הכין דין וחשבון על פעולותיו והעבירו יחד עם דיסק עליו נצרבו הצילומים (ת/19) והמסמכים לידי איזקסון. אזיקסון העביר למשיבה דו"ח משלו בצירוף הדיסק והמסמכים. בית הדין המחוזי סירב לקבל כראיה את הדו"ח שהכין איזקסון אך קיבל את הדיסק והמסמכים ונתן לראיות אלה את מלוא משקלן.

2.בית הדין המחוזי זיכה את המערער מהאישומים הראשון והשלישי. באישומים אלה יוחסו למערער חלוקת מנשר לפני מועד הכנס (אישום ראשון) וטיעון עובדתי ומשפטי שאינו נכון במסגרת תגובתו מיום 19.5.13 (האישום השלישי). בית הדין המחוזי הרשיע את המערער באישום השני, בעבירה של ביצוע מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע לפי סעיפים 53 ו-61(1) לחוק הלשכה ובעבירה של התנהגות שאינה הולמים את מקצוע עריכת הדין, על פי סעיף 61(3) לחור הלשכה. כמו כן, הורשע המערער בעבירה של שידול לקוחות באמצעות אחר ועשיית פרסומת באמצעותו, על פי סעיפים 53 ו-61(1) לחוק הלשכה. ההרשעה באה לאחר שבית הדין שמע את שני עדי התביעה (החוקרים איזקסון וקריספל), צפה בצילומי הווידאו (בדיסק ת/19) ובחן את הראיות שהתקבלו. המערער בחר שלא להעיד ואף לא לזמן עדי הגנה.

3.בגזר דינו הטיל בית הדין המחוזי על המערער את העונשים הבאים: נזיפה; השעיה על תנאי לשלושה חודשים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירת שידול ופרסום בתוך שנתיים ממועד גזר הדין; הוצאות ללשכת עורכי הדין בסך 5,000 ₪. בית הדין המחוזי ציין בגזר הדין כי העובדה שהמערער לא הביע חרטה במהלך שמיעת הטיעונים לעונש היוותה משקל בשלב גזירת הדין. עוד נאמר בגזר הדין כי ללא תרומתו של המערער לתחום הרגיש של ייצוג ניצולי שואה, היה בית הדין משית עליו עונש של השעיה בפועל, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה.

ההליך בבית הדין הארצי

4.בפסק דינו של בית הדין הארצי נדונו מספר טענות של המערער. ראשית, נדונה טענתו כי אין למשיבה סמכות לשלוח חוקר פרטי לעקוב אחר חבר לשכה ועקב כך יש לפסול את ממצאי העד קריספל בכנס (הדיסק ת/19 והמסמכים ת/1 עד ת/18); שנית, נדונה טענתו של המערער כי גם אם החוקר הפרטי איזקסון נשכר כדין, הרי שהוא עצמו חרג מסמכויותיו, כאשר העסיק את החוקר קריספל, שאינו עובד במשרדו; שלישית, נטען לאי קבילות הצילומים שבדיסק ת/19 עקב כשלון המשיבה בהוכחת התנאים המוקדמים להגשת הצילומים כראיה; רביעית, נטען לעניין משקל הראיה (הצילומים שבדיסק ת/19), עקב מחדל המשיבה מלזמן לעדות איש מהנוכחים בכנס; חמישית, נטען כי שגה בית הדין המחוזי במסקנתו כי הוכח שהמערער עבר את עבירת השידול והפרסום מעבר לכל ספק סביר. המערער טען כי המוזמנים לכנס היו לקוחותיו והוא הפך את האולם לשלוחה של משרדו, עקב הקושי של המשתתפים להגיע למשרדו בתל-אביב, מפאת גילם ומצבם.

5.בכל הנוגע לעונשים שנגזרו על המערער, טענה המשיבה במסגרת ערעורה על קולת העונש, כי עקב חומרת המעשים, יש להחמיר בעונש עד כדי השעיה בפועל. לטענת המערער, אשר ערער על חומרת העונש, היה מקום להסתפק בעצם ההרשעה, ללא כל עונש נוסף, בהתחשב בגילו המבוגר של המערער, בעברו המשמעתי הנקי, בעשייה הציבורית למען ניצולי השואה וכן עקב חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות.

6.בית הדין הארצי לא מצא כל פגם בהכרעת הדין היורד לשורשה של ההכרעה וסמך ידיו באופן מלא על ניתוח הנסיבות ומסקנות בית הדין המחוזי (פרט למספר הסתייגויות שפורטו). בית הדין הארצי דן בפירוט בכל אחת מטענות המערער שנזכרו לעיל ודחה את כולן.

כמו כן, נדחו ערעורי הצדדים על העונשים שנגזרו. בית הדין הארצי ציין כי עריכת הכנס והדרך בה יזם וניהל המערער את האירוע הנם במופגן התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין כשהטיפול המשפטי המוצע הופך לסחורה הנמכרת בשוק, כבאירועי מכירות הפתוחים לקהל הרחב. נאמר בפסק הדין, כי על בית הדין לתרום את חלקו לביעור תופעות שכאלה ולא ניתן לעשות כן בענישה המסתפקת בנזיפה ובתשלום הוצאות בסכומים זעומים. יחד עם זאת, עקב הנסיבות לקולא (עבר משמעתי נקי, תרומה לקידום זכויות ניצולי השואה וחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות), הוחלט לדחות את הערעור על גזר הדין. המערער חויב בתשלום הוצאות הלשכה בסך 5,000 ₪.