עמל"ע 54692-05-15 כבהא נ' לשכת עורכי הדין - מחוז צפון

1.בפניי ערעור, הן על הכרעת הדין המרשיעה והן על גזר הדין שבפועל בבית הדין המשמעתי הארצי הטיל 24 חודשי השעיה, וכן השעיה על תנאי, נגד המערער.

2.האירועים נשוא הדיונים בערכאות המשמעתיות החלו בכך שבאותו יום, הגיש המערער בקשות לשני בתי משפט לתעבורה: ביום 25.12.12 הגיש לבית המשפט לתעבורה בעכו, בקשה לחישוב תקופת פסילת רישיון נהיגה של 10 חודשים; באותו יום, הגיש בקשה לבית המשפט לתעבורה בפתח תקוה, בגין פסילה של שלושה חודשים. בשני המקרים מדובר באותו לקוח, ובכל אחד מן המקרים לא הוזכר ההליך האחר.

3.בית המשפט בעכו (כב' השופט קאופמן) נעתר לבקשה ,ביום 27.12.12, אך בהמשך היום, לאחר שהמזכיר בירר שיש בקשה דומה בבית משפט בפתח תקוה, ביטל השופט את החלטתו.

4.מכאן, התגלגל הדבר לתלונת השופט ללשכת עורכי הדין, כאשר ראוי לציין כי בתקופת הביניים נערכה בדיקה על ידי הביקורת הפנימית לתלונות הציבור בהנהלת בתי המשפט, בעקבות תלונת כב' השופט אבישי קאופמן, שהסתיימה בדיווח, מיום ל שבט תשע"ג (10.2.13), תחת הכותרת "חשד לשימוש במסמך מזוייף".

תמצית הבירור היא, כי אכן הוגשו לבתי המשפט שני מסמכים סותרים.

יתרה מזו, נאמר במסקנות כי "ישנו חשד סביר שמסמכי משרד הרישוי שהוגשו על ידי עו"ד כבהא ומרשו, בשני התיקים – מזוייפים".

ההמלצות כוללות הגשת תלונה במשטרה, הגשת תלונה ללשכת עורכי הדין ויידוע השופט.

5.בבית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה (ב"פ 106/13, בהרכב הדיינים: עו"ד עדי אמיר אב"ד; עו"ד אורלי רוזנטל-נעמן חב"ד; עו"ד ראובן מלאך חב"ד) נשמעו ראיות, כולל: עדותו של המערער, שבלשון המעטה עשה רושם לא חיובי על בית הדין המשמעתי. בעמ' 8-11 של הכרעת הדין של בית הדין המשמעתי המחוזי, מוצגות שלושת גרסאותיו למעשים שעשה, כאשר מסקנת בית הדין המשמעתי המחוזי היא, כי "יש לדחות את גרסתו של הנאשם בפנינו, בשתי ידיים". במסגרת הגירסאות, יש התייחסות לתגובה שהגיש הנאשם (המערער שבפנינו) לבית משפט השלום בעכו, ביום 30.12.12, לאחר שהתקבלה ההחלטה השנייה, שבה התגלתה הצגת הדברים הסותרת בשתי הערכאות השונות. כמו כן, יש התייחסות לגרסת הנאשם, כפי שנכללה בתגובתו לוועדת האתיקה, ביום 13.6.13, וכן ביחס לגירסתו האחרונה, בדיון שהתקיים בבית הדין המשמעתי, ביום 23.9.14.

6.למען כבודו של המערער, ומאחר ופסקי דין מעין אלה מפורסמים ב"נבו", לא ראיתי לנכון לצטט את מלוא הניתוח של בית משפט קמא, ודי במסקנה שתוארה לעיל, כאשר ברור לכל כי המסמכים שהוגשו לשני בתי המשפט לתעבורה סותרים זה את זה, ואם לא היה מתגלה הדבר על ידי כב' השופט קאופמן, התוצאה היתה כי לקוחו של המערער היה "מרצה" עונש פסילה של 10 חודשים (התקופה הגבוהה), במקום 13 חודש, שהיא התקופה המצטברת של שני גזרי הדין, זה של עכו וזה של פתח תקוה.

7.עלתה שאלה נוספת, האם המערער התכוון להביא למרשו הישג נוסף, של פסילה מצטברת של פחות משנה, כדי "לחסוך" לו עריכת בחינות מחדש. אך, נושא זה לא הוכרע לרעת המערער, ואינני סבור כי ערכאה זו מיועדת לכך, במיוחד שהלשכה לא הגישה ערעור.

8.אסיים פרק זה של העובדות בכך שהמערער העלה טענה נוספת, שנדחתה על ידי הערכאה הדיונית, בכך שחלק מן המסמכים, לדבריו, היו ברכב שלו, והרכב נגנב.