עמל"ע 52657-10-14 שטנגר נ' ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עוה"ד במחוז ת"א

בפני בקשה לעיכוב עונש השעיה בפועל שהוטל על המבקש בפסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין מיום 30.9.14 בבד"א 45/14 ו- 46/14, בגדרו הושעה המבקש מעיסוק בעריכת דין למשך 18 חודשים.

בעניינו של המבקש ניתן פסק דין של בין הדין המשמעתי הארצי. בפסק הדין התקבל ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית הדין המשמעתי במחוז תל אביב והרשעתו בחלק מהאישומים נגדו בוטלה. מנגד התקבל ערעורה של ועדת האתיקה המחוזית באופן שבו למרות ביטול ההרשעה החלקי עונש ההשעיה שהוטל על המבקש נותר על כנו. העבירות בהן הורשע המבקש בסופו של דבר הן בקשר עם התבטאויותיו הנזכרות בסעיף 10 לקובלנה – בגינן הורשע בעבירות של התנהגות בחוסר דרך ארץ לצד שכנגד, נקיטת לשון איום, והתנהגות בלתי חברית כלפי חבר למקצוע. המבקש הורשע בנוסף בקשר עם אותן התבטאויות בעבירות של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין.

בבקשה שלפני מפנה המבקש לטענותיו כלפי פסק הדין ובין היתר לחוסר ההלימה של הענישה במסגרתו לעבירות שנותרו מתוך כתב הקובלנה לאחר זיכויו מהחלק הארי של כתב הקובלנה. ביטול הרשעתו בעבירות חמורות יותר מאלו שנותרו חייב לשיטתו הטלת עונש קל בהרבה שאינו כולל מרכיב של השעיה בפועל ולמצער לא לפרק זמן כה ממושך. עוד מפנה המבקש לשיקולים נוספים ובהם כי התנצל בפני המתלונן כבר בשלב הראשוני של הקראת כתב הקובלנה, אכיפה בררנית כלפיו לעומת המתלונן, אי מתן אפשרות סבירה להתגונן והרשעתו בעבירות שבהן לא הואשם. לצד טענות אלה טען המבקש כלפי גזר הדין, כאמור. מכאן, בקשתו לעכב את הביצוע וזאת כדי להימנע ממצב שעד לסיום הדיון בערעור ירצה את מרבית עונשו.

המשיבה מתנגדת לבקשה. היא מצטטת בתגובתה את ההתבטאויות הקשות של המבקש ומפנה לכך שעל פי סעיף 72 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: "החוק") הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של גזר הדין. לשיטתה סיכויי הערעור נמוכים ובנוסף לכך חומרת העבירה ונסיבות ביצועה מצדיקים את דחיית הבקשה. עוד מפנה המשיבה לאורך תקופת ההשעיה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בהודעת הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. על פני הדברים אין לראות את הערעור כחסר סיכוי. נוכח זיכויו של המערער מסעיפי עבירה חמורים – ניתן היה לצפות להקלה משמעותית בעונש שהוטל עליו. למרות זאת, עונשו נותר בעינו וזאת בהינתן כי ערעור המשיבה על קולת העונש התקבל. המעט שניתן לומר כי בפי המבקש טענות שיש לבררן וכי אין המדובר בערעור נעדר סיכוי.

אשר לשיקולים האחרים – אף שהמעשים בהם הורשע המבקש חמורים ומדובר בהתבטאויות קיצוניות לפי כל קנה מידה – הרי שאין מדובר במי שהתנהגותו פגעה בלקוחותיו, שלח יד בכספם או פעל בניגוד עניינים. המדובר בהתבטאויות שמוקדו באדם מסוים ולא באחרים. לא זו אף זו, פרק הזמן עד לשמיעת הערעור אינו צפוי להיות ארוך במיוחד ובאיזון הכולל, לרבות החשש מפגיעה אפשרית במערער ובעיקר בלקוחותיו – מצאתי לקבל את הבקשה.