עמל"ע 51911-10-14 בנרי נ' ועדת האתיקה של ועד מחוז ת"א- לשכת עורכי הדין בישראל

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, שניתן ביום 16.9.14, בתיק בד"א 075/13, לפיו הוטל על המערער עונש של השעיה בפועל למשך 6 חודשים והשעיה על תנאי.

2.המערער טוען בבקשה שלפניי כי יש לעכב את עונש ההשעיה בפועל עד להכרעה בערעור שהגיש.

3.המערער מעלה מספר טענות בבקשה שלפניי. המערער טוען כי מדובר בעבירה שבוצעה בשנת 1999, או בשנת 2000 (על כך יש מחלוקת בין הצדדים). מדובר בעבירה שנובעת מכך שהמתלונן פנה למערער וביקש ממנו להגיש תביעה בעקבות תאונת עבודה שעבר המתלונן. נטען כנגד המערער שהוא איחר בהגשת התביעה ועל כן זו נדחתה מחמת התיישנות.

4.המערער טוען, כי בדיון שהתקיים בבית הדין המחוזי סבר בית הדין, כי לכל היותר התרשל המערער כלפי המתלונן ואין מדובר בעבירה אתית, ועל כן הרשיע את המערער בעבירה של אי מתן מענה ללשכת עורכי הדין בעקבות פניות שנעשו אליו עקב התלונה שהגיש כנגדו המתלונן. בבית הדין המחוזי הוטל על המערער עונש של נזיפה וכן תשלום של 6,000 ₪ כהוצאות ללשכת עורכי הדין, סכום אותו שילם.

5.המשיבה הגישה ערעור לבית הדין הארצי. בסופו של דבר החליט בית הדין הארצי להרשיע את המערער בעבירה משמעתית והטיל עליו עונש כפי שפורט לעיל.

6.המערער טוען כי מדובר בעונש קשה והרסני מבחינתו, הואיל והוא עובד במשרד בו הוא משמש כעורך דין יחיד, ולמעשה השעייתו תביא לחיסול המשרד. המערער טוען שהוא מטפל בתיקים רבים התלויים ועומדים. עוד הוסיף, כי מעולם לא הורשע בעבר וכי הוא המפרנס היחידי בביתו.

7.המערער טוען, כי מאזן הנוחות נוטה לכך שיש לעכב את ביצוע העונש, שכן לא נשקפת סכנה שהמערער יוסיף לעבור עבירות משמעת עד למתן פסק הדין בערעור שהוגש. עוד טוען המערער, כי קיים סיכוי גדול שהערעור יתקבל, וזאת לאור הטענות המפורטות בערעור, ובעיקרן הטענות שפורטו לעיל.

8.המערער מפנה להחלטת בית הדין הארצי, אשר עיכב את ביצוע עונש ההשעיה בפועל למשך 10 ימים נוספים, החל מהמועד להגשת ערעור, דבר המצביע לדעת המערער על כך, שגם בית הדין הארצי סבר שראוי להמתין עם ביצוע עונש ההשעיה בפועל עד להכרעה בערעור, וכי לא נשקפת סכנה ממשית מהמערער כי ימשיך לעבור עבירות בתקופה זו.

9.המשיבה טוענת כי התרשלות המערער גרמה נזק ללקוח.