עמל"ע 46801-07-16 פוקרא נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין בישראל

1.א.המערער הגיש הודעת ערעור על פסק דין של בית הדין המשמעתי הארצי, מיום

14.7.16, שבו נקבע כי לא ניתן לערער על החלטת ביניים בתיק משמעתי.

ב.ביום 28.7.16 ניתנה על ידי החלטה: "על פני הדברים לא ברור כיצד יש לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בערעור. אם לבית הדין המשמעתי המחוזי [צ"ל – "ארצי"], אין סמכות לדון בערעור על החלטת ביניים, קל וחומר שאין לבית המשפט המחוזי סמכות לדון על החלטת בית הדין הארצי הנ"ל. אם למערער יש טיעון משפטי אחר בעניין זה, יגישו, בכתב, עד 1.8.16 (יום לפני המועד הקבוע לדיון, לדברי המערער), ואם לא יוגש חומר משפטי כאמור, יימחק הערעור ביום 8.2.16".

ג.המערער הגיש את הטענות המשפטיות, אך אין בהן התייחסות לשאלה הרלבנטית שפורטה בהחלטה הנ"ל, ועל כן, נותרה בעינה המסקנה המשפטית לפיה אין סמכות לבית המשפט המחוזי לדון בערעור על החלטות ביניים, כאשר גם לבית הדין המשמעתי אין סמכות כזו, ועל כן, מה שהחליט בית הדין המשמעתי הארצי, בדין החליט.

2.ראיתי את החלטת עמיתי, כב' השופט משה סובל, כשופט תורן, ומבלי שראינו איש את החלטת רעהו, כתבנו , כל אחד בסגנונו, את הכלל המשפטי האמור, בדבר העדר סמכות לדון בערעור על החלטות ביניים.

3.משניתנה למערער אופציה להביא טיעונים או אסמכתאות משפטיות אחרות, לעניין טענת חוסר הסמכות לדון בערעורי ביניים (שזו העמדה המשפטית שהצגה, הן על ידי כב' השופט משה סובל, והן על ידי), ולא הובאו על ידו נימוקים כלשהם בעניין המשפטי האמור, אין מנוס אלא לפעול, כפי שכתבתי בסיפא של החלטתי מהבוקר.

4.אין צורך להמתין לקבלת עמדת הלשכה, שכן מדובר בטענת חוסר סמכות, שהועלתה על ידי בית המשפט, מיוזמתו.

5.מאחר שלא נדרשה גם תגובה של הלשכה, אין לזכותה בהוצאות משפט.

6.היה מקום, לכאורה, לחייב את המערער בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בכך שהטריח שני שופטים, בפגרה, לדון בבקשת ביניים ובערעור, שניהם ללא סמכות. אך, לא הזהרתי מראש את המערער, ולא נתתי לו זכות טיעון לעניין חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה. על כן, אני נמנע מלחייב אותו בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

7.התוצאה היא זו:

הערעור נמחק.