עמל"ע 45744-01-17 ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב יפו נ' זינגל

1.המבקש, עו"ד משה זינגל (להלן: "המבקש") הינו גם המערער בתיק עמל"א 32919-01-17 (להלן: "ערעור המבקש") שהינו ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין מיום 19.12.16 בתיק בד"א 61/16, 69/16 (להלן: "פסק הדין הארצי") שניתן במסגרת ערעורים על הכרעת דינו וגזר דינו של בית הדין המחוזי של הלשכה במחוז ת"א-יפו בתיק בד"מ/ פ/ 64-10.

2.ערעורו של המבקש הוגש לבית משפט זה ביום 17.1.17.

3. ביום 19.1.17, הוגש ערעורה של המשיבה (להלן: "הלשכה") על אותו פסק דין בתיק עמל"א 45744-01-17 (להלן: "ערעור הלשכה").

4.המבקש הגיש בקשה לסלק על הסף את הודעת הערעור, בטענה כי ערעור הלשכה הוגש באיחור של יום אחד, זאת לנוכח העובדה שסעיף 71 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, קובע כי הערעור לבית המשפט המחוזי יוגש "תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין...". זאת על אף שפסק הדין נשלח, לטענתו, לב"כ הצדדים ובהם ב"כ הלשכה, עו"ד בר-עוז, בהודעת דוא"ל מיום 19.12.16, בשעה 15:15.

5.לדבריו, די בכך כדי להוכיח כי ב"כ הלשכה ידע על קיומו של פסק הדין באותו יום ולפיכך הערעור הוגש באיחור. לטענתו, הלשכה היתה מודעת לערעור שהגיש כבר באותו יום וכי די באיחור כדי להביא למחיקת ערעור הלשכה. לטענתו, יש הקבלה בין ערעור המוגש מטעם הלשכה לבין ערעור המוגש מטעם המדינה גם בהליכים משמעתיים שלגביו חלה גישה מחמירה כלפי הקובל, השוללת את האיחור.

6.בנוסף, מדובר בערעור שני על עונשו של המבקש, כאשר בערעור שהגישה הלשכה לבית הדין הארצי על קולת עונשו של המבקש באותה ערכאה (6 חודשי השעיה על תנאי), כבר הוחמר עונשו של המבקש בצורה דרמטית ל-21 חודשי השעיה בפועל, וכעת עותרת הלשכה בגלגול שלישי להוצאתו של המבקש לצמיתה מהלשכה או לתקופה משמעותית.

7.המבקש מוסיף וטוען כי מדובר בתיק חריג ביותר מבחינת משך ואופן התנהלותו, כאשר הקובלנה הוגשה ביום 6.5.10 ובמהלך הדיון בבית הדין המחוזי בוטל פעמיים גזר הדין שניתן מסיבות שונות ורק ביום 18.5.16 נגזר דינו של המבקש לתקופה של 6 חודשי השעיה על תנאי. המבקש מוסיף כי ביסוד ההליכים חילוקי דעות אזרחיים עם המתלונן על שכר טרחה ו/או קיזוז בסך 7,200 ₪ מלפני 19 שנה ששולמו למתלונן בצירוף ריבית והצמדה, כי הוא יהיה בן 82 בחודש מרץ הקרוב והוא בעל וותק של 54 שנים בעריכת הדין, עריכת הדין הינה משלח ידו היחיד, חלפו 15-19 שנים מאז ביצוע העבירה. בנוסף, לא נמצא כי בפעולותיו היתה כוונת מרמה או כוונה לגנוב כספים, הוא ניצול שואה ומוכר כנכה לפי חוק נכה לפעולות הנאצים, סובל מבעיות בריאות קשות ועובד יום יום בגילו המופלג כ"סם חיים" של ממש וכן על מנת לממן לעצמו תרופות יקרות.

8.הלשכה, בתגובתה הראשונה, טענה כי עותק הודעת הדוא"ל שהציג ב"כ המבקש, עו"ד בומבך, כנספח 1 לבקשה, אינו מסמך קביל ואינו מוכיח משלוח מייל למאן דהוא, למעט עצם קיומו "בנוסח המייל שהתקבל אצל ב"כ המבקש". בנוסף נטען, כי כתובת המייל של ב"כ הלשכה, עו"ד בר-עוז "אינה מהווה כתובת למשלוח כתבי בי-דין" וכי נוסח הבקשה אינו מוכיח כי בוצעה מסירה כדין של פסק הדין ללשכה ביום 19.12.16. בנוסף, מפנה ב"כ הלשכה לסעיף 69(ג) לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי בתי הדין המשמעתיים), התשע"ה-2015 (להלן: "כללי סדרי הדין"), הקובע כי "פסק הדין ייחתם על ידי חברי בית הדין המשמעתי הארצי ויוקרא בפני בעלי הדין או יומצא להם, כפי שיורה בית הדין...". בענייננו, לא הורה בית הדין על המצאת פסק הדין במייל לעו"ד בר-עוז. הוא מפנה לקובע סעיף 76(ד) לכללים, כי "המצאה לקובל וליועץ המשפטי לממשלה תהיה במשרדם".

9.מאחר שהלשכה הותירה בעמימות את השאלה מתי התקבל אצלה, לשיטתה, פסק הדין כדין, ניתנה ביום 31.1.17 החלטה של בית המשפט להבהיר סוגיה זו. בהודעת הלשכה בעניין נאמר, כי "פסק הדין נמסר כדין ביום 20.12.16 במשרדי הוועד המחוזי וזהו המועד המחייב לצרכי הגשת הערעור". להודעה צורף אישור מסירה של דבר הדואר מתאריך 20.12.16.