נדחה ערעורו של עו"ד על החלטת בי"ד ארצי למשמעת

בפני ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, בבד"א 39/15 (עו"ד י' ננר, אב בית הדין והחברים עוה"ד מ' סיבל-דראל ור' גולן) אשר דחו את ערעורו של המערער על הכרעת דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין מחוז דרום (אב בית הדין עו"ד י ' אוריין והחברים עוה"ד י' אבישור ונ' שפר). יחד עם זאת, הקל בית הדין המשמעתי הארצי בעונשו של המערער והעמידו על 36 חודשי השעיה, במקום 48 חודשי השעיה שהוטלו על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי.

הרקע לקובלנה ולהכרעת הדין הינו מכתב שכתב המערער לווטרינרית העירונית ד"ר מאיה מילצקי, לאחר שכלבו של המערער בשם רינגו נתפס על ידי השירות הווטרינרי ומת בעת היותו בהסגר.

ביום 13.7.08 שלחה ד"ר מילצקי מכתב לנאשם ובו פרטי העניין ובתגובה, ביום 7.8.08, שלח המערער את תשובתו לד"ר מילצקי ובו כתב כדלקמן:

"את יצור נתעב ועלוב ואני מאחל לך ולכל אחד מבני משפחתך כי סופו יהא כסופו של רינגו, אנחנו עוד ניפגש בבית המשפט – תמסרי זאת לעלובי הנפש שאת פינכתם את מלחכת".

בטרם אדון בערעור לגופו, מן הראוי להעיר למערער, כי שקלתי לדחות את ערעורו רק בשים לב ללשונו הבוטה והשתלחותו חסרת הרסן בבית הדין הארצי למשמעת. כך, לדוגמה, כתב המערער בסעיף 5 לכתב הערעור כדלקמן:

"שגה בית הדין הארצי, בנסותו פעם אחר פעם, לעוות את פני המציאות ביפויה לטובת ביה"ד קמא ובהשחרתה לרעת המערער באורח המעמיד בספק את יושרתו". 

בסעיף 7 לכתב הערעור הוסיף המערער וכתב כי בית הדין שגה "במכוון".

גם בעת הדיון בפני המשיך המערער להשתלח בבית הדין וציין, כי "ברור לגמרי מהדברים האלה שבית הדין לא הבין מה הוא כותב ובמה הוא עוסק... עינינו הרואות שאב בית הדין לא קרא את הפרוטוקול בכלל, ואם קרא את זה, קרא את זה כפי שקוראים עיתון".

למערער היתה גם טענה כלפי בית המשפט העליון, שהשעה אותו בעבר למשך 5 שנים.