ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב והמרכז נ' רחלי נועה כדורי - עו"ד

לפניי ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין מיום 26.7.17 בתיק בד"א 122/16, אשר בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה על גזר הדין שניתן בבית הדין המשמעתי המחוזי בתיק בד"מ 59/12.

תמצית ההליכים הקודמים

1.ביום 4.12.12 הגישה וועדת האתיקה של מחוז ת"א קובלנה מתוקנת לבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א-יפו (להלן: "בית הדין המחוזי") נגד המשיבה בנוגע לשורה של מעשים שבוצעו על ידה במסגרת ייצוגה את המתלוננת.

2.בית הדין המחוזי זיכה את המשיבה מכל המעשים שיוחסו לה, למעט מסירובה להחזיר למתלוננת מספר שיקים. בגין מעשה זה הורשעה המשיבה בעבירה של עיכוב מסמכים שלא כדין, בניגוד לסעיפים 61(1) ו-88 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "החוק") והוטל עליה עונש של שנת השעיה על תנאי למשך 3 שנים, פיצוי למתלוננת בסך 3,000 ₪ ותשלום הוצאות לוועדת האתיקה בסך 5,000 ₪.

3.הן וועדת האתיקה והן המשיבה ערערו על פסק הדין בפני בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: "בית הדין הארצי"). בית הדין הארצי דחה את ערעורה של וועדת האתיקה על זיכוי המשיבה ועל קולת העונש וקיבל את ערעור המשיבה וזיכה אותה מכל פרטי האישום.

4.וועדת האתיקה הגישה לבית משפט זה ערעור (עמל"ע 34670-01-16) בו מיקדה את טענותיה לגבי שני מעשים בלבד: האחד, החזקת תעודת הזהות של המתלוננת במשך חודש וחצי, והשני, החתמת המתלוננת בטביעת אצבע בדיו. בית המשפט המחוזי קבע כי במשך חודש וחצי החזיקה המשיבה את תעודת הזהות של המתלוננת שלא כדין וזאת, הן משום שהתעודה לא הוחזקה להבטחת שכר טרחתה והן משום שתעודת זהות הינה נכס החסין מפני עיכוב. בית המשפט קבע כי יש להרשיע את המשיבה בגין סירובה להשיב למתלוננת את תעודת הזהות במשך חודש וחצי, עבירה של עיכוב נכס שלא כדין בניגוד לסעיפים 61(1) ו-88 לחוק. בית המשפט הורה על החזרת התיק לבית הדין המחוזי לדיון בשאלת העונש.

5.משהוחזר התיק אליו, קבע בית הדין המחוזי כך:

"לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, ולאחר שהתעמקנו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הדגיש את חומרת העבירה של החזקת תעודת הזהות, בהיותה מסמך שעל האזרח להחזיקו בידו לפי חוק, ואי החזקתו מהווה עבירה על פי חוק העונשין, כמו גם את העובדה שתעודת הזהות הוחזקה על ידי הנאשמת ללא צידוק, ואף לא לשם הפעלת לחץ לתשלום שכר טרחה, אלא מתוך כעס ותסכול גרידא כלפי המתלוננת, הגענו לכלל הכרעה, שבנסיבות הענין, הנאשמת הורשעה על ידי בית המשפט המחוזי בעבירה חמורה יותר מזו שבה הורשעה בתחילה על ידי מותב זה".