עמית צאלה נ' שמריה

פסק דין

העובדות וטענות הצדדים בכתבי הטענות, בתמצית

1.ביום 22/2/07 נכרת הסכם בין הצדדים (להלן: "ההסכם", צורף כנספח "א" לכתב התביעה), מכוחו רכש התובע את זכויות הנתבע בקו החלוקה שהיה ברשותו, קו חלוקת מוצרים מתוצרת מחלבות גד (להלן: "הקו" ו"גד", בהתאמה). תמורת רכישת הזכויות בקו שילם התובע לנתבע סכום של 280,000 ₪. בנוסף, רכש התובע מהנתבע במסגרת ההסכם את המשאית אשר שימשה את הנתבע בעבודתו. תמורת המשאית שילם התובע סך של 40,000 ₪. מוסכם בין הצדדים שההסכם היה כפוף לאישורה של גד, והסכמה זו אכן ניתנה. בעקבות מתן הסכמה זו, חתם התובע על הסכם ישירות מול גד.

אין מחלוקת בין הצדדים כי מלוא התמורה שולמה, כאשר השלמת התמורה נעשתה ביום 1/7/07, ראו עדות התובע בעמ' 12 שו' 20.

2.לטענת התובע, ההסכם נחתם לאחר שהנתבע הציג מצג בנוגע לרווחיות הקו (סעיף 3 לכתב התביעה), ולאחר שהתובע החל בהפעלת הקו התברר כי המצגים שהוצגו היו בלתי נכונים (סעיף 4 לכתב התביעה). בהקשר זה מציין התובע בסעיף 5 לכתב תביעתו כי הנתבע הציג בפניו דו"ח חישוב עמלות ללקוחות (נספחים ב' וג' לכתב התביעה), ואילו לאחר שהחל בהפעלת הקו על ידו קיבל דו"חות מגד שאינן תואמים את המוצג על ידי הנתבע (סעיף 6 לכתב התביעה; נספחים ד' וה' לכתב התביעה). לטענת התובע, המצגים הבלתי נכונים התייחסו לקיזוז סכומים שונים עבור קידום מכירות, החזר עמלה מהנחות, השתתפות בהנחות וחיוב ריבית. התובע פנה לרואה חשבון מטעמו, רו" עופר דקר (להלן: "רו"ח דקר") אשר ערך תחשיב בנוגע לאובדן הכנסות התובע בשל הקיזוזים מעמלתו. רו"ח דקר הגיע לכלל מסקנה שהפסד זה מסתכם בסך של 142,370 ₪. במסגרת תביעתו דורש התובע סכום זה "בהיותו הפסד מהשקעתו ברכישת הקו, בשל הטעיה או העלמת פרטים הצריכים לחישוב שוויה הנכון של עסקת המכר" (סעיף 9 לכתב התביעה).

3.בעוד שכתב התביעה מקפל בחובו 10 סעיפים תמציתיים בלבד, הגיש הנתבע כתב הגנה מפורט המתפרש על פני 7 עמודים. בתמצית טוען הנתבע כי ניהל משא ומתן בתום לב עם התובע, בשקיפות מלאה והצגת כל העובדות והמסמכים הנדרשים לצורך ההסכם; הנתבע מציין כי לתובע אצה הדרך לחתום על העסקה, למרות שהוא המליץ לתובע לבדוק את הנתונים ישירות מול גד ואף לעבוד לצד הנתבע במשך חודש (סעיף ו' לטענות המקדמיות); הנתבע מציין כי במהלך שתי הפגישות שהתקיימו בין הצדדים הוצג בפניי התובע קלסר עב כרס הכולל, בין היתר, דו"ח הנחות ועמלות; דו"חות מע"מ; חשבוניות מס; פדיון משיכה חודשי; אישור הפקדה של שיקים; פירוט רשימת לקוחות. הנתבע טוען כי כל המידע עמד לרשות התובע, לא הייתה כל מניעה כי יעיין בכל מסמך שהונח בפניו, יתייעץ עם כל גורם מקצועי ואף יערוך בירורים אצל גד. הנתבע טוען כי אם התובע לא עשה כן אין לא אלא להלין על עצמו ולכל היותר עשה התובע טעות בכדאיות העסקה, טעות שאינה מזכה בסעד כלשהו.

4.בנוסף טוען הנתבע כי המסמכים אשר צורפו לכתב התביעה (נספח ב' וג') הינם מאוחרים למועד עריכת ההסכם, לכן ברי כי אלו לא הוצגו על ידו; הנתבע מציין כי התשלום האחרון (1/7/07) בוצע כבר לאחר שהתובע החל בהפעלת הקו; לאחר שחתם על הסכם ישירות מול גד ולפיכך אין ספק שלמצער במועד זה ידע או היה עליו לדעת מהם התשלומים בהם יחוייב; הנתבע מציין כי התובע לא נתן הודעת ביטול ההסכם, גם לאחר שנודע לו, לטענתו, על "ההטעייה" או מצגי השווא, כביכול; הנתבע טוען כי התובע המשיך לקיים את ההסכם ואף, כפי שהתברר במהלך ההוכחות, מכר את הקו (התובע בעמ'12 שו' 1-3). הנתבע טוען כי התובע לא הוכיח את נזקיו הנטענים ואין כל קשר סיבתי בין אותה הטעייה נטענת לאובדן הרווחים המחושב בחוות הדעת של רו"ח דקר.

ההוכחות והסיכומים

5.בתיק זה הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע ואחיו מר אביחי צאלה (להלן: "אביחי" תצהיריהם סומנו ת/1 ות/2); ומטעם הנתבע העידו הוא ואשתו, הגב' פניננה שמריה (להלן: "פנינה", תצהיריהם הוגשו וסומנו נ/2 ונ/3). בתום דיון ההוכחות נקצבו מועדים להגשת סיכומים ומשלא עמד בהם התובע, ניתן פסק דין הדוחה את התביעה, אגב חיוב התובע בהוצאות. פסק דין זה בוטל בהסכמה בהחלטתי מיום 14/6/11, בנסיבות אשר פורטו שם, ולאחר שנקצבו מועדים חדשים הוגשו סיכומי הצדדים.

6.סיכומי התובע חזרו על הטענה של יצירת מצג שווא, הטעייה אך נוספו טענות משפטיות חדשות כדוגמת חוסר תום לב בניהול משא ומתן ואי גילוי מידע שהיה על הנתבע לגלותו במהלך המשא ומתן. התובע טען כי כל שהוצג לתובע במהלך המו"מ היה החשבוניות הורודות (עדותו בעמ' 8 שו' 16-19, עמ' 10 שו' 12-13, עמ' 11 שו' 10-11 עדות אביחי בעמ' 14 שו' 2-3), וחשבוניות אלו הוצגו על ידי הנתבע כמשקפות את הסכום הסופי שמשולם על ידי גד. בדיעבד הסתבר כי מחשבוניות אלו מבוצעות הפחתות, דבר שלא נאמר לתובע, ולפיכך תחשיב ההכנסות של התובע היה שגוי ורווחיו היו מצומצמים יותר, כמפורט בחוות הדעת של רו"ח דקר.

7.הנתבע מצידו טען בסיכומיו כי עדויות התובע ואחיו העלו סתירות רבות; כי הוכח שהקלסר הכולל את כל החומר הוצג בפניי התובע, ואם זה בחר שלא לעיין בו אזי אין מדובר בסיטואציה של אי גילוי ו/או מצג שווא; הנתבע טען כי התובע ביצע הרחבת חזית אסורה בסיכומיו ומטענות של מרמה והונאה, הדורשות סף הוכחה גבוה, אימץ התובע טענות טעות, מצגי שווא וחוסר תום לב, שעל מנת להוכיחן דרושה רמת הוכחה נמוכה יותר. כך או כך טען הנתבע כי התובע לא הרים את נטל ההוכחוה הדרוש. הנתבע חזר על טענותיו המשפטיות בנוגע לאפשרות ביטול העסקה וכן טענותיו בעניין הנזק, שלא הוכח.

ההכרעה

8.לאחר שעינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בקלסר אשר הוצג בפניי בעת הדיון (ראו עמ' 21 שו' 26) וקראתי את סיכומי הצדדים, קובעת אני כי דין התביעה להדחות: נוכחתי לדעת כי הנתבע לא הטעה את התובע; לא הסתיר כל עובדה מהותית; ניהל משא ומתן בתום לב. שוכנעתי שכל המידע הדרוש נפרש בפניי התובע בטרם החליט להתקשר בהסכם, ואיש לא מנע ממנו להשלים את בדיקותיו, אם אצל גד אם בעזרת רואה חשבון; אם בחר התובע להסתמך בשיקוליו וחישוביו אך ורק על החשבוניות הורודות, אזי עשה זו על דעת עצמו בלבד ולא יכולה להשמע במקרה זה טענת "אי גילוי" או הטעייה פוזיטיבית.

9.מעבר לכך, מצאתי ממש בטענות המשפטיות של הנתבע בדבר אי ביטולו של ההסכם; לחלופין, מחילה או ויתור על זכות הביטול; אי הוכחת הנזק הנטען. מבחינת אמינות ומוצקות הגרסאות, מצאתי שיש להעדיף את גרסת ההגנה על פני גרסת התביעה, ומכל השיקולים הללו דין התביעה להדחות. אפרט להלן את נימוקיי שפורטו לעיל.

10.שוכנעתי כי עובר לחתימת ההסכם נערכו לפחות שתי פגישות בין הצדדים, ראו עדות התובע בעמ' 7 שו' 17. לפחות בפגישה הראשונה נכחו גם אביחי (עמ' 7 שו' 19) ופנינה, ראו עדותה בעמ' 19 שו' 27-33. שוכנעתי כי בפגישה זו הוצג בפני התובע ואחיו הקלסר המלא, זה שהוצג גם בפניי בעת הדיון, ראו הודאות התובע בדבר קיומו של הקלסר בפגישות, עמ' 9 שו' 5-7; אביחי בעמ' עמ' 13 שו' 23; הנתבע בעמ' 16 שו' 17-20; פנינה בעמ' 20 שו' 1-15. אם התובע היה מעיין בקלסר זה, היה מוצא בו מסמכים רבים ולא רק את אותן חשבוניות ורודות. ראו למשל נספחים א'1 עד א'4 לתצהיר התובע, וכן צילומי השיקים אשר התקבלו בפועל מגד – אין ספק כי ממסמכים אלו ניתן להבין בנקל מהו הסכום שנותר בידיו של בעל הקו בסופו של יום. לפיכך המצג שניתן, הכולל בין היתר את הצבתו של הקלסר לדיון פתוח על שולחן המשא ומתן , היה שלם ומלא, התנהל בשקיפות ללא שהוסתר דבר מהתובע.

11.גם אם כדבריו עיין התובע רק בחשבוניות הורודות, אזי הוא עשה כן על דעת עצמו בלבד ולא ניתן לקבוע שזהו המצג שהוצג על ידי הנתבע. הן הנתבע (סעיף 9 לתצהירו) והן פנינה (עמ' 20 שו' 27-28) העידו כי המליצו לתובע לבצע בדיקות אצל גד ואף אפשרו לו לצלם כל חומר שימצא לנכון. גם התובע בעדותו הזכיר כי באותו תקופה נועץ ברואה חשבון אולם לא העביר אליו לבדיקה את החומר שהוצג בפניו ורק בקש ממנו לעשות תחשיב על פי אותן חשבוניות ורודות: "לא. זה לא מעניין, בקשתי ממנו (מרוה"ח) שיעשה לי תחשיב אם שווה לי לרכוש קו שמכניס 35,000 ₪ לחודש ומה יהיו ההוצאות שלי" (עמ' 11 שו' 4-5). כלומר, התובע הוא שבחר מה יהיה היקף בדיקותיו ולמרות שיכול היה לוודא ממסמכים אחרים האם אכן המוצג בחשבונית הורודה הוא התקבול בפועל (צילומי שיקים; דו"חות; מאזנים), הוא הסתפק, לשיטתו, בחשבונית הורודה. לפיכך – אין לו אלא להלין על עצמו ובוודאי שאין עסקינן בסיטואציה של אי גילוי ו/או חוסר תום לב מצידו של הנתבע.

12.במאמר מוסגר אציין בעניין זה כי ספק בעייני שאכן התובע עיין רק בחשבוניות הורודות – יש להפנות בעניין זה לסעיף 5 לכתב התביעה שם ציין התובע כי במהלך המשא ומתן הציג הנתבע דו"ח חישוב עמלות. לאחר שבכתב ההגנה הוסבה תשומת לב התובע כי הדו"ח אשר צורף כנספח ב' וג' לכתב התביעה מתייחס לתקופה מאוחרת יותר, חל שינוי בגרסה ובעדותו הכחיש התובע שראה דו"ח זה, ראו עדותו בעמ' 8 שו' 33. משכך, טען התובע בעדותו כי נפלה טעות בכתב התביעה ובתצהיר מטעמו (עמ' 10 שו' 3; שו' 10). שינוי גרסה זה מערער את אמינותו של התובע ומטיל בספק את עדותו המאוחרת לפיה כל שהוצג בפניו הוא החשבוניות הורודות.

13.ניתן היה לסיים את פסק הדין בנקודה זו, לנוכח קביעתי העובדתית כי מלוא החומר נפרש בפניי התובע עובר להתקשרות. אולם גם אם היה ממש בטענות התובע לעניין היקף הגילוי, והייתי מקבלת את עדותו לפיה כביכול הציג הנתבע מצג שהסכומים המפורטים בחשבוניות הם אלו שמתקבלים בפועל, אזי נמצאים אנו בשלב הטרום חוזי. הסעיפים הרלוונטים הם סעיפים 12; 14(ב); 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973. אם מתקיימים התנאים הנזכרים בסעיפים אלו, רשאי הנפגע לבטל את ההסכם, בדרך הקבועה בסעיף 20 לחוק הנ"ל – תוך זמן סביר לאחר שנודעה לו עילת הביטול. במקרה שלפנינו, עילת הביטול נודעה לתובע, לשיטתו, כחודש ועשרה ימים לאחר החתימה : "ברגע שקיבלתי את העמלה הראשונה" (עמ' 11 שו' 9). הנתבע ופנינה הודו שהתובע : "בא בטענות שעבדתי עליו" (עמ' 19 שו' 19-20), אולם היה זה סמוך לביצוע התשלום האחרון, בחודש יולי 2007. גם לאחר העלאת טענה זו, בחר התובע לקיים את העיסקה ולשלם את השיק האחרון.

14.אם ננתח את העובדות, אזי אין בפנינו כל הודעת ביטול תוך זמן סביר; לא זו אף זו, התובע, למרות שידע על קיומו של עילת הביטול, לשיטתו, בוחר לקיים את ההסכם ולהשלים את תשלום התמורה. סבורני כי יש לראות בהתנהגות התובע משום ויתור או מחילה על כל טענה בנוגע למשא ומתן שקדם לחתימת הסכם המכר. התובע אינו יכול להציג טענות אלו כטענות של "הפרת הסכם", שכן אלו כאמור מיוחסות לשלב הטרום חוזי. לפיכך, גם מהפן המשפטי, אינו יכול לתבוע פיצויים מכוח הפרת הסכם, כביכול.

15.סבורני כי יש ממש בטענות הנתבע גם באשר לנזק. התובע הציג תחשיב המפרט לכאורה הפסד רווחים צפויים, וטוען כי מדובר ב"הפסד מהשקעתו ברכישת הקו" (סעיף 9 לכתב התביעה). מעדויות הצדדים באשר לדרך חישוב בקו, עולה כי זה מחושב לפי עמלה ממוצעת כפול 12 (דברי הנתבע בעמ' 18 שו' 18-24; או כפול 10, דברי התובע בהם מפרט הוא את המכירה המאוחרת של הקו על ידו, עמ' 19 שו' 1-5). אם נכונה טענת התובע בדבר המצג המוטעה, אזי העמלה החודשית נמוכה ב – 3,500 לחודש מזו שהוצגה על ידי הנתבע (עדות התובע בעמ' 10 שו' 13). כלומר הסכום העודף שכביכול שילם התובע לנתבע הינו 3,500 ₪ כפול 12, דהיינו לכל היותר 42,000 ₪. אין כל קשר בין התחשיב שערך רו"ח דקר לבין הסכום ששולם לנתבע עבור הקו!. בסופו של יום נמכר הקו לתובע במחיר של 280,000 ₪, המבטא עמלה ממוצעת של 24,000 ₪ (וזאת לאחר שהמחיר המבוקש עמד על 360,000 ₪). עוד יש לזכור את עדותו של התובע אשר טען כי בזמנו הקו רק צמח, גם מבחינת העמלה שלו (עמ' 19 שו' 1-2). אם כך הוא, מהו הנזק שנגרם לתובע בשל ההטעייה /אי גילוי נטען? וכיצד ניתן לבסס תחשיב הלוקח בחשבון הפסד של חמש שנים (ראו חווה"ד של דקר), כשהקו נמכר על ידי התובע כשלוש שנים מאוחר יותר, וברווח?