עמית נ' פורט ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 6,040 ₪ שעניינה נזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים שאירעה בחיפה ביום 21.4.2012 (להלן: "התאונה").

בעת התאונה נהג התובע ברכב מסוג מזדה 90-783-65 (להלן: "הרכב") ומנגד נהגה הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ברכב מסוג מאזדה 3 מ. רישוי 25-524-69.

בכתב התביעה תיאר התובע את נסיבות אירוע התאונה בזו הלשון: "בתאריך 21/4/12 נסעתי ברכבי... כאשר רכב שנסע לפני האט את מהירות נסיעתו (בנתיב הימני) התחלתי לעקוף את הרכב מצדו השמאלי, בשלב זה הרכב ....הנהוג ע"י נתבעת 1 החל לפנות שמלאה במטרה להיכנס לחניה מצד שמאל של הרחוב ופגע ברכבי בחלקו הקדמי ימני".

מנגד נטען בכתב ההגנה כי התאונה אירעה בשל רשלנותו של התובע בכך שביצע עקיפה בכביש חד סטרי ובמהירות.

הנהגים המעורבים בתאונה, העידו לפניי ותיארו כל אחד לגרסתו את אופן התרחשות התאונה. מטעם התובע הוגשו תמונות צבעוניות בהן נראים הנזקים שנגרמו לרכבו, בעקבות התאונה, ומטעם שני הצדדים הוגשו תמונות של המקום בו אירעה התאונה (התמונות הוגשו וסומנו נ/1), הגם שאינם מסכימים על מיקומה המדויק של התאונה.

לאחר הדיון וברשות ביהמ"ש (אשר ניתנה במעמד בסוף הדיון), הגיש התובע תמונות צבעוניות בהן נראה לטענתו, המקום בו אירעה התאונה.

לאחר ששמעתי את עדויותיהם של הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, לאחר שעיינתי היטב בכתבי הטענות ובמסמכים השונים שהגישו הצדדים ובכלל זה בתמונות, מצאתי לקבל את התביעה, באופן חלקי.

מכתב התביעה, מעדויות הצדדים ומטופס ההודעה על התאונה מטעם התובע עולה כי התאונה אירעה, לאחר שהתובע התחיל לעקוף את רכב הנתבעת שנסע לפניו והאט את מהירות נסיעתו, עבר לנתיב השמאלי, אז הנתבעת פנתה שמאלה לצורך כניסה לחנייה בצד שמאל של הכביש, ופגעה ברכבו.

התובע ניסה אומנם בעדותו ליתן פרשנות שונה למונח "עקיפה" והעיד כי רכבו נסע בנתיב השמאלי ו"חלף" על פני רכב הנתבעת, אולם תיאורו לאופן התרחשות התאונה, בהמשך עדותו, מתיישב עם גרסתו הראשונית לאופן אירוע התאונה, מה גם שהמונח עקיפה מדבר בעד עצמו וכל הסממנים בגרסתו של התובע מלמדים כי התאונה אירעה לאחר שהחל לעקוף את רכבה של הנתבעת.

התובע העיד כי לפני התאונה ראה את רכב הנתבעת מאט ואף עוצר בנתיב הימני ודומה כי טענה זו לא היתה ממש רלוונטית אם הרכבים נסעו, לפני התאונה, בנתיבים שונים. מה עוד שבחקירתו הנגדית השיב התובע כי לפני התאונה ראה את הנתבעת מאטה ובגלל זה גם הוא האט, דבר המחזק את הגרסה שעלתה בכתב התביעה לפיה הוא נסע, לפני התאונה, מאחורי רכב הנתבעת, באותו נתיב.

לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים, אני סבורה כי הנתבעת הייתה האחראית העיקרית לאירוע התאונה, משהחלה בפנייה שמאלה לעבר החנייה בצד שמאל של הכביש, שלא בבטחה וללא זהירות מספקת.

טענתה של הנתבעת כי לפני התאונה הסתכלה במראה ולא ראתה את רכב התובע, אינה מתיישבת עם עצם התרחשות התאונה. הנתבעת, כמי שביקשה לסטות מכיוון נסיעתה, לחצות את נתיב הנסיעה השמאלי כדי להיכנס לחנייה (ויודגש כי שוכנעתי כי רוחבו של הכביש מאפשר בהחלט נסיעה של שני הרכבים במקביל) היה עליה לוודא כי הדבר לא יגרום לסיכון או להפרעה כלשהי, ומעדותה התרשמותי כי היא החלה בפנייתה, ללא תשומת לב מספקת וגרמה בכך לתאונה.

יחד עם זאת, גם לתובע היתה תרומה לתאונה שכן לפי עדותו הוא הבחין ברכבה של הנתבעת, מאט ואף עוצר. בשים לב לכך שמדובר בכביש עירוני, הסמוך לבנייני מגורים, בו סומנו מקומות חניה בשני צדדיו, היה עליו לצפות כי היא מבקשת לחנות בצד הכביש ויציאה לעקיפה, בשלב זה, היתה מסוכנת וייתכן כי אף מיותרת.

מהתמונות שהגיש התובע נראה אומנם כי מדובר בכביש רחב, עם סימן דהוי של קו הפרדה בין שני נתיבים, ואולם מקום התאונה (גם אם אלך לשיטתו של התובע) נמצא קרוב להשתלבות שני הנתיבים ומשנה זהירות נדרשת ממי מבקש לעקוף.

בנסיבות אלה, נראה כי התובע תרם במידה לא מבוטלת להתרחשות התאונה ואני מייחסת לו רשלנות תורמת בשיעור של 30 %.

לעניין הנזק – התביעה נשענת על חוות דעת שמאי שהעריך את הנזקים הישירים שנגרמו לרכב התובע והעמידם על סך 4,368 ₪ בנוסף לירידת ערך של 345 ₪. משלא הוגשה חוות דעת נגדית ולא נחקר השמאי מטעם התובע, חוות הדעת לא נסתרה ואני מאשרת את הנזקים שנכללו בה.

בנוסף, כולל סכום התביעה שכ"ט שמאי בסך 780 ₪ (בגינו הוגשה קבלה), הוצאות ואגרת ביהמ"ש ע"ס 550 ₪.

סוף דבר – אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 3,845 ₪ (70% מהנזק הישיר, ירידת הערך ושכ"ט שמאי), בנוסף להוצאות משפט בסך של 500 ₪.

סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו בהפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.