עמירם עמנואל ואח' נ' זוננשיין דורון ואח'

פסק דין חלקי

והחלטה

רקע כללי.

לפניי שתי תביעות, תביעה ותביעה שכנגד. התובעים בתביעה העיקרית שהינם גם הנתבעים בתביעה שכנגד (להלן התובעים), הגישו תביעה כספית נגד הנתבעים בתביעה העיקרית שהינם התובעים בתביעה שכנגד (להלן הנתבעים). בתביעה העיקרית טענו התובעים כי תכננו ובצעו שיפוצים בדירת הנתבעים, כאשר האחרונים לא שלמו את מלוא התמורה המתחייבת. מנגד, בתביעה שכנגד, הנתבעים עתרו לחיובם של התובעים בעלות תיקונם של הליקויים שנתגלו בעבודת התובעים, עלות השלמת החסר, דמי שכירות בגין התארכות ביצוע העבודה וגם העלו דרישה כנגד התובעים לפיצוי בשל הוצאת דיבתם רעה.

עוד עלו מחלוקות אחרות, כגון לעניין הסכומים ששולמו בפועל ע"י הנתבעים לתובעים. התובעים טענו כי, כל אשר התקבל הינו סך של 160,000 ₪, אם כי הנתבעים גורסים שמעבר לסכום זה שולם גם סך של 90,000 ₪ במזומן ובהזדמנויות שונות.

לאור המחלוקות שהתגלעו בין הצדים לעניין היקף העבודות שבוצעו גם הליקויים, מונה המהנדס טיגרמן כמומחה מטעם בהמ"ש (להלן: המומחה). המומחה ביקר בדירת הנתבעים והגיש חוות דעתו לצדדים ולתיק בהמ"ש. אלא שגם הגשת חוות הדעת לא הביאה המחלוקות שנטושו בין הצדדים או למצער חלקן לסיום, והנתבעים עמדו על חקירתו של המומחה.

התיק נקבע לשמיעת ראיות, התקיימו מספר ישיבות שבמסגרתן העידו הצדדים וגם, בין היתר, פקידת בנק מטעם התובעים והמומחה הממונה.

טענות הצדדים.

התובעים פתחו את סיכומיהם בהדגישם כי המומחה עשה את מלאכתו נאמנה, אחרי שביקר בביתם של הנתבעים, שמע את טענות הצדדים ועיין בכל המסמכים שהוגשו לרבות בחוות הדעת. התובעים בדעה, כי התוצאה אליה הגיע המומחה, אשר העריך את העבודות שבוצעו על-ידם בסך של 339,500 ש"ח בצירוף מע"מ נוסף לעלות התכנון בסך של 20,000 ש"ח והמע"מ, הינה צודקת ונכונה בנסיבות דבר שהתחזק בחקירתו בפניי, על אף ניסיונותיהם של הנתבעים להטעותו. מה גם, כך טוענים התובעים, לקראת השלב הסופי של ביצוע העבודה הוגשה דרישת תשלום ובעקבותיה באה הסכמה באשר לתמורה שתשולם .בעניין הטענה האחרונה ארחיב ואפרט את עמדת התבועים במהלכו של הדיון.

התובעים הוסיפו, כי דין רוב טענותיהם של הנתבעים לליקויים בעבודה שבוצעה וסופקה ע"י התובעים דחייה. ראשית כל, המומחה מטעם הנתבעים עצמו לא אשר את חלק הארי מאותם ליקויים נטענים בהם דבקים הנתבעים. שנית, מסקנתו של המומחה שהעריך ליקויים אלה בסך של 19,800 ש"ח בלבד, הינה ברורה ושומטת את הקרקע תחת טענותיהם של הנתבעים. שלישית, אותם חוסרים או ליקויים לא תוקנו ולא הושלמו מפאת העובדה שהנתבעים ראו להפסיק את עבודת התובעים תוך סילוקם מהדירה. רביעית, חלק מטענות הנתבעים מתייחסות לעבודות שלא בוצעו כלל וכלל ע"י התובעים, כאשר לעניין עבודות אלו לא באה כל דרישה מצד התובעים גם לא התייחסות בחוות דעתו של המומחה.

התובעים גם התייחסו בהרחבה לטענתם של הנתבעים בדבר קיומו של הסכם שהתגבש בע"פ בין הצדדים עוד בתחילת הדרך. התובעים גורסים שטענתם של הנתבעים כי הוסכם שכל עבודת השיפוץ כולל חומרים תבוצע ותושלם תמורת סך של 300,000 ש"ח, הינה חסרת כל הגיון בסיסי. גישתם זו תומכים התובעים במספר נימוקים. הם טוענים כי, באותו שלב לא הוכנו התוכניות ולא היה ידוע למי מהצדדים את סוג החומרים והיקף העבודות שיושקעו, מכאן שהסכום בו נוקבים הנתבעים התבסס על הערכתם הראשונית של התובעים. בהמשך הדרך עלו דרישות רבות מצידם של הנתבעים תוך שינוי התוכניות דבר שהשליך על התמורה המתחייבת. לא זו אף זו, הנתבעים עצמם מודים ותומכים בעדותם בגרסת התובעים.

באשר למחלוקת לעניין אחד התשלומים בסך של 50,000 ₪ ששולם, כנטען ע"י הנתבעים, במזומן ביום 17.5.06, נטען כי באותה תקופה הנתבעים טענו כי אבדו את אימונם בתובעים, דבר שאינו מתיישב עם תשלום ללא דרישה לקבלת מסמך כלשהו המעיד ומאשר אודות קיומו של תשלום נטען זה. גם בעדותה של פקידת הבנק אין לתת אימון כלשהו, מהטעם שפקידה זו לא זכרה מאומה מלבד אותו תשלום, דבר שבעיני התובעים אומר דרשני.

לעניין התביעה שכנגד טוענים התובעים כי, העילות שקיבלו ביטוי בתביעה שכנגד לא הוכחו כלל וכלל ולו מהטעם שעילות אלו נסמכות אך על עדותם של התובעים בלבד.

הנתבעים מנגד פתחו את סיכומיהם בהדגישם את חוסר האמינות שאפיינה את התובעים בהתקשרותם עם הנתבעים, במהלך ביצוע העבודות ואף במסגרת עדותם בפניי. מסקנתם זו הנתבעים תומכים בהתחמקויותיו של התובע מס 1 (להלן:התובע) ממסירת פירוט בדבר העלויות, מחירי החומרים והעבודה שהושקעה, כן בכך שהתובעים לא הציגו כתב כמויות ולא פעלו לגיבוש הסכם כתוב עם התובעים. חמור מכל, כך טוענים הנתבעים, פריצתו של התובע לדירת הנתבעים לאחר שיחסי הצדדים עלו על שרטון, תוך פירוק ונטילת אביזרים שהותקנו מקודם בדירתם. הנתבעים מזכירים בסיכומיהם כי, לגישת התובעים לא הייתה כל התחייבות לגבי מועד ביצוע העבודה, דבר החסר כל הגיון ואך מחזק את מסקנתם לעניין חוסר אמינותם של הנתבעים. ועוד, התובעים אף לא בחלו, כפי גישת הנתבעים, בהצגת חשבון סופי המנותק מהמציאות ואשר כלל דרישה מופרזת לעבודות או דרישה כפולה לאותן עבודות, תוך ניסיון לקבלת כספים במרמה.

הנתבעים עמדו בסיכומיהם בהרחבה על חוות דעתו ועדותו של המומחה. הם הציגו את הסתירות, התהיות וחוסר הדיוקים העולים ממסקנותיו של המומחה. לנוכח זאת הנתבעים חזרו על דרישתם אותה הציגו בסוף חקירתו של המומחה לפסילת חוות דעתו.

בסוף סיכומיהם הנתבעים הדגישו כי הסכומים ששולמו בפועל עולים על התמורה לה זכאים התובעים, כן העלו דרישה לקבלת התביעה שכנגד וחיובם של התובעים בתשלום סך של כ-427,000 ש"ח, בגין סכומים ששולמו ביתר, הליקויים וההשלמות הדרושות, הוצאות לרבות בגין שכירות, הנזקים שנגרמו עקב פריצתו הנטענת של התובע לדירת הנתבעים וגם בשל הוצאת דיבתו של התובע, נוסף להוצאות המשפט והשכ"ט.

התובעים הגישו ביום 3.10.10 גם סיכומי תשובה, שבגדרם חזרו על חלק מטענותיהם כפי שנטענו בסיכומים, תוך התייחסות לטענות הנתבעים.

הפלוגתאות

על אף שלל המסמכים שהצדדים ראו לצרף לתצהיריהם, וטענותיהם הרבות והמגוונות, בפועל המחלוקות סבות סביב מספר מצומצם של פלוגתאות, ואשר הן:

האם התגבש הסכם מחייב בין הצדדים ביחס לתמורה?