עמירם נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

התובע, מר עמירם בנימין, הגיש תביעות אלה כנגד החלטת הנתבע מיום 2.3.12, על פיה נשללה ממנו קצבת ניידות החל מ-1.1.12 ונדרש ממנו תשלום של חוב יתרת הלוואה עומדת בסך 4,448 ₪.

בשנת 2002 התובע קיבל הלוואה עומדת לרכישת רכש בהתאם להסכם הניידות.

התובע הגיש תביעה לקצבת ניידות כבעל רכב אשר אושרה עד ל-30.12.11.

רישיון הרכב שבידי התובע היה בתוקף עד ליום 30.9.11.

במכתבו מיום 1.1.12 הודיע הנתבע לתובע כי "חלו שינויים בזכאותך לקצבת ניידות.., הנך זכאי לקצבה לפי מרכיבי הזכאות הבאים: לא משתכר, קצבת חסר רכב".

הנתבע שילם לתובע קצבת ניידות בחודשים 1/12 ו-2/12, אך ביום 2.3.12 הודיע הנתבע לתובע על הפסקת תשלום קצבת הניידות לתובע בהתאם להוראת סעיף 20(א)(2) להסכם הניידות (אשר קובעת כי "תשלום קיצבת ניידות יופסק מהיום הראשון לחודש שלאחר החודש שבו חדל להתקיים תנאי כלשהו מהתנאים המזכים בקיצבת ניידות").

בנוסף להפסקת זכאותו מיום 1.1.12, הודיע הנתבע לתובע במכתב מיום 2.3.12 על קיומו של חוב לתובע בסך 4,448 ₪.

הנתבע חידש את תשלומי קצבת הניידות לתובע החל מחודש 6/12.

בסיכומיו הסכים הנתבע לשלם לתובע קצבת ניידות עבור חודש 1/12.

המחלוקת, איפוא, נוגעת לזכאותו של התובע לקצבת ניידות לחודשים 2/12 עד 5/12.

התובע טוען כי הוא זכאי לקצבת ניידות לחודשים 2/12 עד 5/12 בהתאם להוראות סעיפים 20(ב) וסעיף 15(ב)(1) להסכם הניידות. לפי סעיף 20(ב) להסכם הניידות "הופסק תשלום קצבת הניידות בהתאם לאמור בסעיף קטן (א)(2), בתקופה שבעדה לא משתלמת למוגבל בניידות קבצת ניידות, יהיה המוגבל בניידות זכאי לקצבה לפי הוראות סעיף 15 להסכם זה, בשינויים המחויבים, ובתנאי שמתקיים לגביו האמור בסעיף 15".

התובע טוען כי הוא זכאי לקצבת ניידות גם עבור החודשים 2/12 עד 5/12 כ"חסר רכב", על פי סעיף 15(ב)(1) להסכם הניידות, אשר קובע:

"מוגבל בניידות אשר אין משתלמת לו קצבת ניידות על פי סעיף קטן (א), יהיה זכאי לקצבת ניידות בשיעור הנקוב בסעיף קטן (א) ובלבד שנתקיים בו אחד מאלה:

(1) הוא מקבל קצבה מיוחדת כמשמעותה בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט-1978 (להלן: תקנות שר"ם), או לפי ההסכם בדבר מתן גמלאות לעולים התלויים בעזרת הזולת (להלן – הסכם שר"ם עולים), מלאו לו 18 שנים ובלבד שנקבעו לו 100% מוגבלות בניידות או שועדה רפואית קבעה כי הוא זקוק לכיסא גלגלים ומשתמש בו".

הנתבע טוען כי סעיף 15(ג1) להסכם הניידות שולל את זכאות התובע לקצבת ניידות בהתאם לסעיף 15 להסכם, שכן סעיף 15(ג1) להסכם הניידות קובע:

"מי שזכאי לקצבה לפי סעיף זה ולפי סעיף 13, בידו הברירה לבחור באחת מהן ובלבד שלא קיבל הלוואה עומדת או שקיבל הלוואה עומדת והחזירה לפי הוראות הסכם זה".

לטענת הנתבע, משקיבל התובע הלוואה עומדת, הוא נחשב כ"בעל רכב" ואין הוא יכול לקבל קצבת ניידות של מי שהינו חסר רכב.

מקובלת עלינו עמדת התובע לפיה אין בהוראות סעיף 15(ג1) להסכם הניידות כדי לגרוע מזכאותו של התובע כ"חסר רכב" לפי סעיף 15(ב)(1) להסכם. בכלל זה, מקובלת עלינו טענת התובע לפיה סעיף 15(ג1) מבטל את זכות הבחירה בין קצבת ניידות לפי סעיף 13 להסכם לבין קצבה לפי סעיף 15 להסכם, אך אין הוא פוגם בזכאותו לקצבת ניידות של מי שזכאי לקצבה על פי הוראות סעיף 15.

אשר על כן החלטנו לקבל את תביעת התובע ולהורות לנתבעת לשלם לתובע קצבת ניידות עבור החודשים 2/12 עד 5/12.