עמיר(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר

פסק דין

לפניי עתירת אסיר להורות על אי-ביצוע עבודות בכלא בשבת; ועל מתן שיחות טלפון במוצאי-שבת.

סילוק עתירה על הסף

ככלל, לפי תקנה 4 בתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), תש"ם-1980, יש לקיים דיון בעתירה במעמד הצדדים או באי-כוחם.

אולם, כפי שהוסבר ברע"ב 7262/09 מישל יובל נ' שב"ס מיום 16.9.09, הוראה זו נועדה להבטיח דיון יעיל וממצה. פרשנות תכליתית מחייבת את המסקנה כי לבית המשפט סמכות טבועה שלא להיזקק לדיון במעמד הצדדים כאשר על פני העתירה ברורה תוצאתה המתחייבת; באופן שמייתר את הדיון, והופך אותו לבזבוז משאבים גרידא.

שיקול זה מתעצם משמדובר באסיר ביטחוני המוחזק בכלא מרוחק, שעלות הבאתו באבטחה לדיון גבוהה מאוד. מובן שאין בכך צידוק לשלול ממנו את זכותו לבירור עתירתו כדין. אולם יש בכך כדי להוסיף צידוק, מלבד החיסכון בזמן שיפוטי, להימנעות מדיון סרק.

סילוק על הסף, ללא צורך בדיון, כאשר על פני ההליך המוגש אין טעם בדיון – מקובל בסדר הדין המינהלי ובסדר הדין האזרחי. יש לנהוג בכך זהירות יתירה בעתירות אסירים; בשל החשש שמא מוגבלות אוריינית, שמקורה באסיר או במאסר, תגרום לכך שהעניין לא יתברר כראוי מתוך העתירה. אולם, אם בית המשפט משתכנע כי סכנה זו אינה קיימת במקרה הנדון – איני רואה כל טעם טוב שלא לנקוט, במקרים המתאימים, בסילוק על הסף.

לפיכך, ונוכח האמור להלן, החלטתי ליתן פסק דין בעתירה זו ללא צורך בדיון במעמד העותר, ולסלקה על הסף, כפי שיתבאר.

עבודת אסירים וסוהרים בשבת

סעיף 62א(א) בפקודת בתי הסוהר מעניק לאסיר את הזכות להגיש עתירה "בכל עניין הנוגע למאסרו או למעצרו".

העותר קובל על העסקת אסירים וסוהרים בשבת, אולם הוא אינו טוען כי הוא עצמו נדרש לכך, בניגוד לאמונתו ולאורח חייו הדתיים. כלומר, מדובר בטענה כללית בעניין הנוגע להתנהלותו של המשיב, אך לא בעניין הנוגע למאסרו של העותר.

אמנם, בית המשפט המינהלי עשוי שלא להקפיד על זכות העמידה של עותר, כדי שלא לסכל ביקורת שיפוטית על המינהל הציבורי, מחמת האינטרס הציבורי בביקורת כזו. אולם, בהגיע עתירה כזו לשולחנו של בית המשפט – הוא יבחן אותה תוך התמקדות באינטרס הציבורי; ולא תוך התמקדות באינטרס הפרטי של העותר, שאינו קיים למעשה.

לא למותר להזכיר כי לפני האסירים פתוחים ערוצים נוספים לצורך הבאת התנהלותו של המשיב לבחינתן של רשויות מבקרות; כגון תלונה ליחידה לחקירות סוהרים, קבילה לנציב הקבילות, ופנייה לגורמים ציבוריים שונים.

בענייננו, אני רואה לנכון להעביר את השאלה שמעלה העותר להתייחסותו של הרב הראשי של שב"ס; אולם איני רואה לנכון לדון בה במעמד העותר, בהיעדר פגיעה באינטרס אישי שלו.

שיחות טלפוניות במוצאי-שבת

בעניין זה לא מצאתי טעם בדיון, משום שמדובר בעניין בעל תחולה כללית לגבי אסירים שומרי שבת, שלגביו אין לעותר כל אמירה אישית הנעוצה בנסיבותיו האישיות, ואשר כבר נפסק לגביו אך לאחרונה.

בעניין עת"א 5433-10-10-10 חגי זגורי נ' שב"ס מיום 23.11.10 קבעתי כי אין משום חוסר סבירות בסגירת אגף ההפרדה בשעה 18:00, משיקולים של ביטחון ומגבלות לוגיסטיות; אף אם נגזרת ממנה מניעה טכנית מצד אסירי הפרדה שומרי שבת מלבצע שיחות טלפוניות במוצאי-שבת.

יוזכר כי עצם קיומן של שיחות כאמור הוא בגדר הטבה לאסירים ולא בגדר זכות מוקנית שלהם. לא בלתי סביר בעיניי כי השילוב של שמירת שבת עם שעת הסגירה של האגף יגרור, באופן טכני וללא כל כוונת אפליה, דחיית השיחות הטלפוניות של אותם אסירים למחרת היום.

באותו פסק דין הוספתי וביקשתי כי המשיב יבחן את האפשרות להגמשה מסוימת של שעת הסגירה כדי לאפשר שיחות טלפון במוצאי-שבת לאלה הנמנעים מכך בשבת. אולם, אני משאיר עניין זה, שכאמור כרוך בקשיים לוגיסטיים, לשיקול דעתו של המשיב.

סיכום