עמיחי נ' בר

פסק דין

1.התובע התקשר עם הנתבע בעסקה לרכישת עסק של פיצריה, כאשר ביום 27.9.09 חתמו הצדדים על זכרון דברים על פיו ירכוש התובע את העסק תמורת תשלום 60,000 ₪, כאשר כמקדמה שילם התובע סך 4,000 ₪.

נקבע בזכרון הדברים כי העסקה תצא לפועל אם לא תהיה התנגדות מצד הנהלת המתחם וכן כי ככל שלא תצא לפועל תושב המקדמה לתובע וכי צד שמתחרט מחוייב לשלם לשני 4,000 ₪ כפיצוי.

2. בסופו של דבר ההתקשרות לא יצאה לפועל.

לטענת התובע, הטעם לכך הוא בעמדת מנהל המתחם על פיה תנאי למתן הסכמה להתקשרות הוא הפקדה סך של 36,000 ₪ כביטחון, סכום שלא היה בידי התובע לשלמו ואשר תשלומו מאיין הכדאיות הכלכלית של העסקה.

לטענתו, לו ידע מראש על ההפקדה לא היה מתקשר בעסקה, ומכל מקום, גם לאחר שניסה לשנות את הדרישה, להפחיתה או לפרוס על פי יכולתו, לא קיבל לכך את הסכמת בעל המתחם ולכן העסקה לא יצאה לפועל.

לטענת התובע, בנסיבות אלה הינו זכאי להשבת המקדמה ששילם.

3. הנתבע טוען כי לא הוכחה התנגדות מצד בעלי המתחם לעסקה. התנאים שהוצבו כתנאי להסכמה הם תנאים שהיה על התובע לעמוד בהם, אף היתה נכונות להקל עימו בתנאים אלה. הנתבע טוען, אמנם אציין כי לא בכתב ההגנה ובחצי פה בלבד, כי גילה את דבר ההפקדה לתובע לפני החתימה על זכרון הדברים.

לטענתו, לא יכול היה להראות לו את הסכום השכירות מול הבעלים, שבו הוראה לגבי הפיקדון, שכן הסכם זה היה רק אצל הבעלים.

מכל מקום, לטענתו, התובע הפר את הסכם ההתקשרות, לנתבע נגרמו נזקים כתוצאה מכך שכן נאלץ למכור את העסק בסכום של הפסד ואף נגרמו לו הוצאות ופרסום נוסף של המכירה ולכן הינו מתבקש את דחיית התביעה.

בכתב ההגנה אף התבקש בית המשפט לחייב את התובע לפצות את הנתבע, אך כמובן לא ניתן להתייחס לדרישה זו שלא נכללה בכתב תביעה נגדית.

4. לאחר שעיינתי בזכרון הדברים ושמעתי את הצדדים, שוכנעתי כי המניעות שהוכחה מקיום העסקה הינה בגדר התנגדות בעלים כפי שיש לפרשה בזכרון הדברים .

תנאי להתקשרות היה הסכמת הבעלים. הצבת דרישה מאת הבעלים להפקדה בסכום של כשני שליש מערך העסקה בכללותה מהווה תנאי מהותי, אשר היה על הנתבע לגלותו מראש בעת ההתקשרות. אין זה תנאי שצפוי היה כי התובע יעתר לו מבלי שיגולה מלכתחילה. מדובר בתנאי המשפיע על כל יתר תנאי העסקה. בנסיבות אלה, בודאי לא היה מקום לצפות כי התובע יקיים תנאי זה וממילא, כאשר הסתייג מקיומו, עשה כן בצדק וממילא יש לראות בכך מצב של התנגדות בעלים לעסקה.

אף יצוין כי הצדדים הסכימו שבמקרה של ביטול העסקה יקנס הצד שיתחרט. לא התרשמתי כלל כי התובע התחרט. שוכנעתי למעשה כי התובע היה נחוש לקיים את העסקה ונאלץ לבטלה בנסיבות של אי גילוי פרט מהותי על ידי הנתבע.

בנסיבות אלה, לא התקיים התנאי לחייב את התובע בקנס של דמי הקדימה. לכן בודאי מוצדקת תביעתו גם מטעם זה.

5. לפיכך, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 4,000 ₪ אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.9.09 ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבע אף ישא בהוצאות התביעה בסך 300 ₪ שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

יש לשלם את הסכום בתוך 30 ימים.

ניתנה והודעה היום א' ניסן תש"ע, 16/03/2010 במעמד הנוכחים.

דפנה בלטמן קדראי, נשיאה