עמידר חברה לאומית לשיכון נ' שבת יוסף ואח'

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 11.6.13 כנגד המבקש בהיעדרו.

רקע

המדובר בתביעה של חברת עמידר (להלן "התובעת") שהחלה כתביעה לסילוק יד ולתשלום חובות שכר דירה, כנגד המבקש (להלן: "הנתבע") וכנגד אחיו. בשלב כלשהו האחים התפנו מהדירה וקיבלו כל אחד דירה אחרת של התובעת ובמסגרת הדיון הקודם שהתקיים בהליך זה ביום 21.10.12, ניתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה עם אחיו של הנתבע.

במסגרת אותו דיון, טען הנתבע כי הוא מוכן לשלם רק 10,000 ₪ מתוך החוב לו טענה התובעת והסכים להתחיל ולשלם את חובו בסכום של 100 ₪ לחודש. כפי שעלה בדיון ביום 11.6.13, הנתבע לא שילם דבר על חשבון חובו.

בדיון ביום 11.6.13, הודיעה התובעת כי היא מעמידה את חובו של הנתבע על 11,000 ₪ בלבד (היינו כמעט הסכום שהתובע עצמו היה מוכן לשלם) ומבקשת כי יחוייב לשלם 100 ₪ בחודש בלבד לצורך הסדרת חובו.

הנתבע לא התייצב לדיון ביום 11.6.13, וזאת על אף שידע עליו ועל כן ניתן פסק דין בהעדרו, אותו הוא מבקש לבטל כעת.

בקשת הנתבע

הנתבע הגיש ביום 17.6.13 בקשה לביטול פסק הדין כאשר בבקשה הוא מציין כי לא הגיע לדיון בשל שנאתו הרבה לאחיו וכן הוסיף טענות שונות שעניינן הסכסוך שיש לו עם אחיו. נוסף על כך טוען הנתבע כי החוב שלו לתובעת עומד על סך של 11,800 ₪ ולא כפי שטוענת התובעת. הנתבע ציין עוד כי נטל שני כדורים חזקים אשר לא אפשרו לו להגיע לדיון וכי הוא זקוק לייצוג משפטי כדי להצליח בהגנתו.

תגובת התובעת

התובעת מתנגדת לבקשה. התובעת טוענת כי הנתבע ידע על מועד הדיון ואף הטריד את באת כוחה במסרונים שונים אשר אף הוצגו למאבטחי משמר בתי המשפט. התובעת טוענת עוד, כי הנתבע פיטר את עורך הדין שהקצה לו הסיוע המשפטי ועל כן לא יישמע בטענה לעניין היעדר ייצוג. עוד טוענת התובעת כי תיק זה מתנהל כבר 4 שנים וזאת עקב זלזול של הנתבע בהליך ובבית המשפט. התובעת מוסיפה וטוענת שהנתבע אמר לאחיו אשר התקשר אליו במעמד הדיון שהוא לא רוצה להגיע ועל כן אם הנתבע אינו רוצה לעזור לעצמו אין להיעתר לבקשתו.

ייאמר, כי לנתבע ניתנה זכות תשובה ביום 27.6.13, אולם הוא לא ניצל זכות זו. כפי שיובהר להלן, אין לכך חשיבות יתירה במקרה זה.

דיון והכרעה

כידוע, בבוא בית המשפט לשקול אם יש מקום לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנתבע, ישקול בית המשפט את סיבת אי ההתייצבות ואת סיכויי ההגנה. ככלל, מקובל כי הדגש הרב יותר מושם על סיכויי ההגנה, כשבדרך כלל ניתן לכפר על אי ההתייצבות בהשתת הוצאות בגין מחדל זה.

הנתבע אינו חולק על כך שידע על קיום הדיון והחליט מטעמים שונים שפירט לא להתייצב לדיון. בנסיבות אלה, בית המשפט סבור כי הנתבע לא נתן טעם טוב לאי התייצבותו לדיון.

אולם הטעם העיקרי בגינו הגעתי למסקנה כי יש לדחות בקשתו של הנתבע הוא כי לנתבע אין כל הגנה כנגד פסק הדין שניתן בעניינו. בדיון שהתקיים באוקטובר כמו גם בבקשתו לביטול פסק הדין, הודה הנתבע בחוב כלפי התובעת. בדיון שהתקיים באוקטובר, הודה הנתבע בחוב של 10,000 ₪ ובבקשה לביטול פסק הדין הוא למעשה מודה בחוב גבוה יותר מזה שחויב בו במסגרת פסק הדין. הנתבע טוען בבקשה זו, כי חובו עומד על סך 11,800 ₪ בעוד שהתובעת ביקשה לחייבו ב – 11,000 ₪ (סכום קרן החוב בלבד) וכך נקבע בפסק הדין. בנוסף, הנתבע הסכים בדיון הקודם לשלם את חובו בתשלומים של 100 ₪ לחודש (ולא עשה כן) וכעת במסגרת פסק הדין נקבעו תשלומים של 100 ₪ לחודש. על כן אין כל טעם ותכלית לביטול פסק הדין, שכן הנתבע עצמו הסכים לכל תוכן פסק הדין, למעט הוצאות המשפט, אולם סוגיה זו ממילא איננה יכולה לשמש עילה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

אשר על כן, הבקשה שהגיש הנתבע לביטול פסק הדין, נדחית. בנסיבות העניין לא יוטלו על הנתבע הוצאות בקשה זו.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: