עמידר החברה הלאומית נ' מונסונגו

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

המשיבה הגיש כנגד המבקש תביעה לפינוי מושכר מהדירה ברח' אריה בן איעזר 82/11 בירושלים (להלן: "הדירה"). על-פי הנטען בכתב התביעה, הושכרה הדירה לאביו של המבקש אשר הלך לעולמו ביום 28.1.08. המבקש פנה לועדת לגליזציה בבקשה לאישור המשך מגוריו בדירה בטענה של "דייר ממשיך", אך זו דחתה את בקשתו, שכן המבקש לא התגורר בדירה עם אביו המנוח ארבע שנים לפני פטירתו.

ביום 23.10.12 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה. פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה ותצהירו של המוסר מהם עולה כי כתב התביעה הודבק על דלת ביתו של המבקש ביום 2.7.12 וזאת לאחר שלושה ביקורים במקום.

ביום 4.8.13 הגיש המבקש בקשה לביטולו של פסק הדין. בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש, כי כתב התביעה לא הומצא לידו וזאת אף כי מרבית שעות היום הוא נמצא בדירתו.

לגופה של התביעה, טוען המבקש כי התגורר בדירה נשוא התביעה שנים רבות, כאשר אביו המנוח היה בחיים וכי מעולם לא החזיק בזכויות בדירת מגורים כלשהי. המבקש טוען כי הוא עומד בכל הקריטריונים של "דייר ממשיך" הקבועים בנהלי המשיבה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית, טוענת המשיבה כי הבקשה לביטולו של פסק הדין הוגשה באיחור, שכן האזהרה בתיק ההוצאה לפועל נמסרה לידי המבקש ביום 5.5.13, כאשר הבקשה הוגשה בחלוף שלושה חודשים ממועד המצאת האזהרה. כן טוענת המשיבה, כי אין מקום לביטולו של פסק הדין מחובת הצדק, שכן כתב התביעה הודבק על דלת הדירה בה טוען המבקש כי הוא מתגורר ועל כן מדובר בהמצאה כדין. המבקש לא נתן טעם מדוע לא הגיש כתב הגנה או בקשה לביטולו של פסק הדין במועד.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי המבקש לא הצביע על סיכויי הגנה לכאורה בפני התביעה. כך, המבקש לא צירף מסמך המוכיח כי התגורר בדירה שלוש שנים לפני פטירת אביו, וזאת כאשר מהמסמכים הנמצאים בידי המשיבה עולה כי המבקש התגורר ברח' בר יוחאי בירושלים. זאת ועוד, מהמסמכים המצויים בידי המשיבה עולה כי אבין המנוח של המבקש התגורר בגפו בדירה בין השנים 2002 – 2007. מכאן שאין למבקש זכויות של דייר ממשיך.

בתשובה טוען המבקש כי ככל שהודבקה על דלת ביתו הזמנה לדיון, הרי שלא קיבל אותה וכי בהגעת השליח לביתו יום אחרי יום אין לענות על דרישת "השקידה הסבירה". אשר למועד הגשת הבקשה, טוען המבקש, כי בהיותו הדיוט שאינו בקי בהליכים משפטיים, הגיש את הבקשה באיחור של שלשוה חודשים במהלכן שכר שירות משפטי. כן חוזר המבקש על טענתו כי הוא עונה על הקריטריונים של דייר ממשיך.

תחילה יש לדון בשאלה האם יש מקום להאריך למבקש את המועד להגשת הבקשה לביטולו של פסק הדין. אין מחלוקת כי ביום 5.5.13 הומצאה לידי המבקש האזהרה בתיק ההוצאה לפועל וכי המבקש חתם על אישור המסירה של האזהרה. הבקשה לביטולו של פסק הדין הוגשה רק ביום 4.8.13, ומכאן שהוגשה באיחור. המבקש טוען כאמור, כי בשל היותו חסר השכלה משפטית לא ידע כי עליו להגיש את הבקשה בתוך 30 יום וכי מדובר באיחור סביר. לשם הארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין על המבקש להציג "טעם מיוחד". עם זאת, כאשר מדובר בהארכת מועד הנדרשת בערכאה הראשונה, הגישה הננקטת הינה מקלה יותר מאשר זו הנקוטה לעניין הארכת מועד להגשת ערעור. בנסיבות העניין, היותו של המבקש חסר השכלה משפטית עשויה להוות טעם מיוחד כנדרש, תוך חיוב המבקש בהוצאות בגין האיחור בהגשת הבקשה.

אעבור עתה לדון בבקשה לגופה. לצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומאטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).

מכאן, שיש לבחון תחילה האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי המבקש. הכלל הוא כי פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36; ורע"א 1645/03 יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

בענייננו, כתב התביעה הודבק על דלת ביתו של המבקש בכתובת המבקש לאחר שלושה ביקורים במקום. איני סבורה כי העובדה שהביקורים בוצעו בהפרש של מספר ימים מובילה למסקנה כי המוסר לא פעל בשקידה ראויה, בפרט כאשר המבקש טוען כי הוא מתגורר בכתובת בה בוצעה ההדבקה. בנסיבות אלה, המבקש לא עמד בנטל לסתירת החזקה בדבר תקינותו של הליך ההמצאה ועל כן, אין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק.

ואולם אין במסקנה זו כדי לסתום את הגולל על הבקשה, שכן כאמור יש לבחון האם יש מקום לביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט. בעניין זה על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון (או לאי הגשת כתב ההגנה) והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר ([פורסם בנבו], 2.2.2009)).  השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983) (להלן: עניין אפל)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ואולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: עניין אפל, שם; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)).

המבקש טוען כאמור כי לא ידע על כתב התביעה שהוגש נגדו וכי סיכויי הגנתו בפני התביעה גבוהים, שכן התגורר בדירה עם אביו המנוח למעלה משלוש שנים עובר לפטירתו. בין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית האם אכן התגורר המבקש עם אביו המנוח שלוש שנים עובר לפטירתו והאם עומד המבקש בקריטרייונים של דייר ממשיך. מחלוקת זו מצריכה בירור עובדתי ושמיעת ראיות ועל כן יש ליתן למבקש את יומו בבית המשפט.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקש, תוך חיוב המבקש בהוצאות, הן בשל מחדלו בהגשת הבקשה באיחור והן בשל מחדלו באי הגשת כתב הגנה במועד, בסכום של 5,000 ₪.

המבקש יפקיד את ההוצאות בקופת בית המשפט בתוך 30 יום וכן יגיש כתב הגנה בתוך התקופה האמורה. לא יופקד סכום ההוצאות ולא יוגש כתב הגנה, כאמור לעיל, תידחה הבקשה לביטול פסק דין.

לאחר שישולמו ההוצאות ויוגש כתב הגנה, יועבר התיק להקצאה.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ג, 21 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: