עמידר החברה הלאומית לשכון בישר נ' שיטרית ואח'

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה רשות הפיתוח היא הבעלים של דירה שהתובעת היא בעלת הזכויות הראשיות להשכירה. הדירה הושכרה להורי הנתבעים 2-1 עד לפטירתם. בביקור של נציג התובעת בדירה התברר כי הוריהם של הנתבעים 2-1 נפטרו והם מחזיקים בדירה ללא זכות חוקית וללא הסכמת התובעת. הנתבעים לא נענו לדרישת התובעת לפנות את הדירה ולהחזיר את ההחזקה בה לידי התובעת. הנתבע 1 התבקש על ידי התובעת להגיש בקשה להעברת זכויות חוזיות בדירה כ"דייר ממשיך" לועדה הלגליזציה של התובעת אולם בקשת התובעת לא נענתה. לאור האמור מתבקש פנוי הנתבעים מהדירה. עוד מתבקש פיצול סעדים בנוגע לדמי שימוש ראויים בתקופה הרלוונטית.

על פי כתב ההגנה הנתבע 1 התגורר בכל הזמנים הרלוונטיים החל משנת 1974 עם הוריו בדירה כאשר החל משנת 1974 אושפז בבתי חולים פסיכיאטריים שונים בהיותו נכה צה"ל בשעור 100% נכות נפשית. גם במהלך אשפוזו בעת חופשותיו נהג הנתבע 1 להתגורר בדירה יחד עם הוריו עד ובסמוך לפטירתם – האב נפטר בשנת 1989 והאם בשנת 1994.לאחר פטירת הוריו המשיך הנתבע 1 להתגורר בדירה כאשר בתחילה דאג לו אחיו חיים והחל משנת 1998 עברו להתגורר עימו הנתבעים 3-2 כאשר הנתבעת 2 אחותו והנתבע 3 – גיסו. לטענת ב"כ הנתבעים על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי תשנ"ח-1998 יש לראות בנתבע 1 דייר ממשיך ואילו בנתבעים 3-2 כקרוביו כאמור בסעיף 3(א) לחוק. הנתבע 1 הינו נכה צה"ל 100% וזקוק לעזרה במהלך כל שעות היממה – עזרה המסופקת לו על ידי הנתבעים 3-2.

2. מטעם התובעת הוגש תצהירה של חנה הראל סגנית מנהל מרחב עמידר מחוז ירושלים. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הגב' סימה בראשי אחותו של הנתבע 1 המשמשת כאפוטרופסותו ושל הנתבעת 2. עוד זומן לעדות ללא תצהיר ד"ר טטלבאום אלכסנדר שהינו בחמש השנים האחרונות מנהל המחלקה בה מאושפז הנתבע 1. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו מעיון בתיק ההיסטורי של הדירה והביקורים שנערכו בתקופה שבין השנים 1995-1991 נמצא כי אמו של הנתבע 1 חיתה לבדה, בגפה, והנתבעים לא התגוררו עימה מעולם. מביקורי בית שנערכו לאחר שנת 1995 עולה כי אחיו של הנתבע 1 החזיק בדירה ביחד עם אשתו עד לשנת 2000 עת נדחתה בקשתם להכיר בהם כדיירים ממשיכים. ביום 26.7.04 החליטה הועדה העליונה של משב"ש לדחות ערר של הנתבע 1 על דחיית בקשתו להקנות לו זכויות חוזיות בדירה כ"דייר ממשיך". ביום 14.2.06 נדחתה בקשתו על ידי הועדה העליונה במסגרת דיון חוזר. לטענת ב"כ התובעת הנתבעים 3-2 אינם מקיימים את התנאים הקבועים בסעיף 3(א) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי שכן לא התגוררו בדירה עם הדייר המקורי בתקופה הרלוונטית בין השנים 1994-1990 וכן היו בעליה של דירה בעיר ערד. גם הנתבע 1 אינו עונה על ההגדרה של "דייר ממשיך" שכן כעולה מהחלטות הועדות שנתנו בעניינו אינו ממלא אחר התנאי של מגורים עם הדייר המקורי לתקופת שלוש שנים טרם פטירתו. לטענת ב"כ התובעת מעדויות הנתבעים עולה כי הנתבע 1 שוהה במחלקה סגורה בגבעת שאול ויוצא לחופשה פעמיים בשבוע למשך מספר שעות. לא די בכך כדי להצדיק החזקת דירה ציבורית לטובתו. עוד טוען ב"כ התובעת כי עדותו של ד"ר טטלבאום לעניין היות הדירה חלק מההליך השיקומי של הנתבע מבוססת על דברי בני המשפחה והיא בבחינת עדות שמיעה. עדותו אף מחזקת את טענת התובעת ולפיה הדירה אינה נחוצה למגורי הנתבע 1. לטענת ב"כ התובעת תכלית ההוראה הרלוונטית בחוק הדיור הציבורי היא לתת לקרוב משפחה של זכאי המשתמש בפועל בדירה בקביעות והזקוק לה בעת פטירת הזכאי כמקום מגוריו, מגורים לפי תנאי השכירות הקודמים. פרשנות אחרת מונעת מהמדינה לנצל בצורה המכסימאלית את הדירות הציבוריות שברשותה שכמותן אינה מספקת את צרכיהם של כל נזקקי הדיור הציבורי, פוגעת בזכותה הקניינית של התובעת שהינה זכות יסוד חוקתית ומפלה לרעה אחרים הממתינים לתורם לקבל דירות ציבוריות מזה שנים רבות.

לטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו הנתבע 1 הינו נכה צה"ל אשר לקה בנפשו במהלך מלחמת יום כפור ונקבעה לו נכות בשעור 100%. הורי הנתבעים 2,1 נהגו להוציאו לחופשות מבית החולים בתדירות גבוהה, בדירה יוחד לו חדר אשר בו חפציו האישיים. מייד לאחר מות ההורים בשנת 1994 נהג אחיו של הנתבע 1 להוציאו לחופשות בבית זה שם יוחד לו חדרו בתדירויות גבוהות ומשנת 1998 כך נהגו הנתבעת 2 – אחותו, ובעלה אשר סעדו אותו, סיפקו לו אוכל ובגדים בהיותו מטופל סיעודי ב-100% ודאגו לכל צרכיו. לטענת ב"כ הנתבעים יש לכל הפחות להכיר בנתבע 1 כדייר ממשיך ובנתבעים 3-2 כמטפלים בו ודואגים לכל מחסורו. לטענתו יש לראות במגורי הנתבע 1 במהלך השבוע ובסופי השבוע כמגורים לכל דבר ועניין שכן הזיקה לדירה נשמרה ועל חשיבותם של מגורים מסוג זה לשיקומו ולבריאותו של הנתבע 1 עמד ד"ר טטלבאום. עוד טוען ב"כ הנתבעים כי חוק הדיור הציבורי הוא חוק סוציאלי אשר יש לפרשו באופן נרחב תוך לקיחת כל השיקולים בחשבון ובמיוחד האינטרס הציבורי כאשר במקרה הנוכחי עסקינן בנכה צה"ל אשר לקה בנפשו במהלך מלחמת יום הכיפורים ויש בדירה בה יוחד לו חדר כדי לסייע לשיקומו הנפשי.

דיון

4. בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 נקבע כי:

'"דייר ממשיך" – בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סעודי, לרבות ידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלושה שנים לפחות בסמוך למעוד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי'.

סעיף 3(א) המקורי לחוק קבע כי: "נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרובו, ובכפוף להוראות סעיף קטן(ג) תחתום עימו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין". בסעיף 3(ב) לחוק נקבע כי הוראת סעיף 3(א) תחול על דייר ממשיך "אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי, כול עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים".

הוראת סעיף 3 האמורה תוקנה ביום 23.7.09 וכיום קובעת ההוראה כי :

"(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הצבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך 9 חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבנוי והשכון, בדבר אי זכאותו לדירה צבורית לפי הכללים.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי – יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים". (ר' ס"ח תשס"ט 2203 מיום 23.7.09, בעמ' 216).

ככל הנוגע להוראות מעבר נקבע בסעיף 70 לתיקון כי:

(א) הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה, ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009), התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סעודי, ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה.

(ב) הוראות סעיף 3(א) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו בסעיף 69(2) לחוק זה, יחולו גם על שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך ארבע שנים לפחות".

ב"כ הצדדים לא התייחסו בטיעוניהם בסיכומים לתיקון האמור. עם זאת, מהוראת המעבר לתיקון עולה כי למעשה ככל שתתקבלנה טענות הנתבעים אזי חלות בענייננו הוראות הדין שקדם לתיקון, ואילו ככל שתתקבל טענת התובעת אזי ממילא אין לתיקון כל רלוונטיות.

5. על תכליתו החברתית של חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי כבר נכתב רבות. החוק נועד לסייע "לאוכלוסיות שאין בידן להשיג דיור בשוק הפרטי, תוך מקסום הדירות הציבוריות לשימוש הנזקקים" (ר' רע"א 3798 משה זריהן נ. עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פיסקה ו; עא 6184/05 (מחוזי – ירושלים) משה זריהן נ. עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פיסקה 6 ואילך). תביעות פנוי כגון זו שבפני מעוררות את המתח המובנה בישומו של החוק בין זכויותיו ונסיבותיו של האדם הקונקרטי שפינויו מתבקש לבין זכויותיהם ונסיבותיהם של נזקקים אחרים הממתינים בתור. גם התיקון לחוק, הגם שלא חל בענייננו, משקף מתח זה. בתיקון למעשה מוקשחות הדרישות ככל הנוגע לדייר ממשיך וניתנת עדיפות לצדק החלוקתי שבשימוש בכלל מאגר הדירות הקיים בנוגע לכלל הנזקקים, על פני ציפיותיו של נזקק קונקרטי שקרובי משפחתו היו זכאים לדיור על פי החוק.