עמידר החברה הלאומית לשכון בישר נ' נאילה גובראן - מוקלשה ואח'

נתבעים 1 . נאילה גובראן – מוקלשה (פסק דין) 2 . ג'אדה גובראן - ח'ורי נ'2 ע"י עןה"ד שכיב קובטי

פסק דין

רקע כללי וההליך שלפני:

לפני תביעה לתשלום דמי שכירות ולסילוק ידם של הנתבעות מנכס הממוקם בנצרת והידוע כחלקה 132 בגוש 16567 (להלן: "הנכס").

אין חולק בין הצדדים כי הנתבעות שכרו ממינהל מקרקעי ישראל את הנכס בהתאם לחוזה שכירות שנחתם ביום 30.9.1980. על פי חוזה השכירות המדובר בחנות לתכשיטים. אין חולק בין הצדדים עוד כי השכירות הינה שכירות מוגנת החל עליה הוראות חוק הגנת הדייר.

כנגד נתבעת מס' 1 ניתן ביום 22.2.2007 פסק דין בהעדר הגנה.

הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") התגוננה בפני התובענה.

על פי הנטען בכתב התביעה לא שולמו דמי שכירות בעד הנכס מאז שנת 2000. עוד נטען כי בין משפחות הנתבעות התגלע סכסוך. בגין סכסוך זה נוהל הליך בוררות ועל פי פסק הבורר חויבה נתבעת מס' 1 להעביר את זכויותיה בנכס לנתבעת מס' 2. התובעת טוענת כי על פי חוזה השכירות חל איסור כל הנתבעות להעביר זכויות בנכס לאחר ללא הסכמת התובעת בניגוד לחוזה השכירות.

בשל שתי אלו, אי תשלום דמי שכירות והעברת זכויות ללא אישור, עותרת התובעת לפנות את הנתבעת מהנכס.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי אין יריבות בינה לבין התובעת. עוד טענה כי הקפידה במשך שנים לשלם את דמי השכירות אולם לפני מספר שנים פנתה למינהל מקרקעי ישראל ואז הודע לה כי הוחלט להעביר את הענין לגביה על ידי התובעת. התובעת מפרטת בכתב הגנתה ניסיונות מצידה לפנות לתובעת על מנת לשלם את דמי השכירות אך התובעת מסיבות השמורות עימה נהגה בסחבת.

טענת חוסר היריבות:

מטעם הצדדים הוגשו תצהירי עדות ראשית.

בתצהירו של מר אבי אקוניס שסומן ת/1 מטעם התובעת הוצהר בסעיף 3 כדלקמן:

"הנכס הועבר לנהול התובעת על פי חוק נכסי מדינה, התשי"א – 1952 ו/או לפי חוק רשות הפיתוח (העברת נכסים), התש"י – 1950."

זו היא ההצהרה היחידה מטעם התובעת המתייחסת לנושא היריבות. עד זה סתם ולא פירש.

מאידך הנתבעת טענה בתצהירה נ/2 סעיף 3 כדלקמן:

"תחילה אבקש לציין כי חרף טענותיי שהועלו הן בכתב ההגנה המקורי, הן בכתב ההגנה המתוקן והן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, הרי התובעת טרם צירפה אסמכתא המאשרת ומוכיחה את הטענה שהיא זכאית לקבל ממני את דמי השכירות, במקום מינהל מקרקעי ישראל ...ואם היא בכלל זכאית להגיש תביעה במקום ה- מ.מ.י. !!

בהעדר אישור כנ"ל, הרי אין ביני לבין התובעת יריבות כלשהי וכמובן שאין לתובעת עילת תביעה נגדי, כך שדין התביעה להידחות על הסף."

התובעת בסיכומיה כלל לא התייחסה לטענה זו. הנתבעת מאידך חזרה בסיכומיה על טענה וטענה כי התובעת לא הציגה כל אסמכתא המבססת את מעמדה ויריבותה כלפי התובעת.

דומני כי יש ממש בטענת הנתבעת. החוקים עליהם מצהיר העד מטעם התובעת בתצהירו קובעים מסגרת כללית לפיהן מינהל מקרקעי ישראל רשאי להעביר תחומים מסוימים לאחרים ואין בהם הוראה כללית המעבירה את ניהול הנכסים ממינהל מקרקעי ישראל לתובעת.

בשים לב לכך לא הוכיחה התובעת כי יש לה יריבות עם הנתבעת.