עמידר החברה הלאומית לשכון בישר נ' טואשי

פסק דין

בפניי תביעה לפינוי דייר מוגן, וסילוק ידו משטח שעל פי הטענה הינו שטח פלוש.

הנתבע הינו בנו של דייר מוגן, שהחזיק על פי הסכמי שכירות בנכסים המצויים ברחוב קדם 44, והידועים כחלק מחלקות 3 ו- 65 בגוש 7028, (להלן: "הנכס המוגן"), בהם מנוהלת מאפיה.

לאחר שמיעת התיק ועדויות הצדדים, הוגשו סיכומים, וב"כ התובעת הודיעה, כי אין בכוונתה להגיש סיכומי תשובה, ולפיכך, ניתן פס"ד זה.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לחלק מהמבנה המצוי על חלקה 64 בגוש 7028, (להלן: "התוספת").

טענות התובעת:

התובעת טוענת, כי הנתבע, הינו דייר מוגן, בנכס המוגן, אותו קיבל בהעברה מאביו לאחר פטירתו, והוא דייר ממשיך.

התובעת טוענת, כי הנתבע או אביו המנוח, בנו ללא היתר תוספת על חלקה 64, והרחיבו שלא כדין את שטח המאפיה, תוך שהוא פולש שלא כדין חלקה שלא הושכרה לו ואינו מחזיק בה כדין.

התובעת טוענת, כי הנתבע לא הרים את הנטל מהוטל עליו להוכיח, כי הוא מחזיק בתוספת כדין, ומשכך עליו לפנותו ולשלם דמי שימוש ראויים, ובנוסף עליו לפנות את הנכס בכללותו, הואיל ושינה את המושכר המוגן שלא כדין.

טענות הנתבע:

הנתבע טוען, כי הנכס המוחזק על ידו, לא נבנה על ידו, והינו הנכס המקורי, כפי שהיה בשנות השישים, ומאז עבר שיפוץ.

הנתבע טוען, כי לכתחילה החזיק בחלק קטן יותר מהמושכר בגודלו דהיום, אולם בשנת 1988 הוסכם , כי הנתבע יקבל לחזקתו את כל הנכס המוחזק על ידו, ובהתאם להסכמה זו שילם דמי הסכמה, ולפיכך הטענות נגדו דינן להידחות.

עוד טוען הנתבע, כי התובעת לא טרחה להמציא לביהמ"ש חוות דעת מודד, למרות שנשאלה במפורש על כך, ומשכך חזקה כי אי המצאת ראייה פועלת לחובתה, והיה בה כדי לסייע לטענת הנתבע.

הנתבע טוען, כי לא היה מודע למספרי החלקות, וכי הנכס כפי שהוא היום היה כך במהלך כל השנים, לפני ולאחר ששילם את דמי ההסכמה.

כלומר, טענת הנתבע מתחלקת לשניים:

- כי עובר לשנת 1988, החזיק בנכס כפי שהוא היום.

- כי כאשר שילם דמי הסכמה, סבר שהוא משלם על כל הנכס כפי שהוא היום, ולא ידע שהמדובר בחלקות שונות.

הנתבע טוען, כי התובעת לא עתרה בכתב התביעה המתוקן להורות על פינויו או סילוק ידו מהנכס המוגן ולכן אין להיעתר לבקשתה זו בסיכומים.

לפיכך, עותר הנתבע כי ביהמ"ש יקבע שהוא מחזיק את הנכס במלואו כדין, וכי התביעה תידחה.

דיון: