עמידר החברה הלאומית לשכון בישר נ' אברהם

פסק דין

מונחת בפניי תביעה לתשלום דמי שכירות שהגישה חברת "עמידר- החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ" (להלן: התובעת) כנגד ג'ני אברהם (להלן: הנתבעת) בטענה כי הנתבעת פלשה לדירה שבחזקת התובעת (להלן: הנכס) ולא שילמה את דמי השימוש הראויים בנסיבות אלו.

רקע

התובעת הינה חברה ציבורית המנהלת את קרקעות המדינה בבעלות רשות הפיתוח.

אמה של הנתבעת התגוררה בדירה השייכת לתובעת משנת 1957 לערך ועד לפטירתה בחודש נובמבר 2004. שכר הדירה החודשי אותו שילמה האם עמד על 424.89 ₪.

לאחר פטירת אימה המשיכה הנתבעת להתגורר בדירה תוך ניהול הליכים משפטיים הנוגעים לזכותה להחזיק בדירה זו, לטענתה מתוקף היותה "דיירת ממשיכה", עד לפינויה ביום 25.04.2007 בהתאם לפשרה שהושגה בין התובעת לנתבעת לפיה הנתבעת תפנה דירה זו ותקבל דירה חלופית השייכת לתובעת. בתקופה זו שילמה הנתבעת 5,978.92 ₪.

בכתב תביעתה מבקשת התובעת כי בהתאם לחוות דעתו של השמאי ליאור רוזן שניתנה ביום 05.09.2007 ישולמו לה דמי השכירות הראויים עבור התקופה בה שהתה הנתבעת בנכס ע"ס 2,300₪ לחודש בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן דמי אחזקה שוטפים חודשיים ע"ס 75 ₪ ובסה"כ 81,510₪.

הנתבעת מוכנה לשאת בתשלומים עבור שהותה בדירה, אולם היא טוענת כי למרות שקיבלה את תעודת הזכאות רק ביום 03.12.2006, בפועל היא עמדה בתנאי הזכאות בכל התקופה בה התגוררה בדירה ועיכוב תעודת הזכאות שלה נבע אך ורק מכיוון שהייתה רשומה בדירת התובעת (אך מנגד התובעת ראתה בה פולשת) ולכן שכר הדירה אותו היא נדרשת לשלם צריך להיות בהתאם להיותה זכאית משרד השיכון. על כך יש להוסיף, כי הנתבעת הציגה בתצהירה מכתב ממשרד הבינוי והשיכון ובו מצוין כי לנתבעת הייתה תעודת זכאות נוספת מיום 04.11.2004 ועד ליום 04.11.2005.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בחודשים שלאחר פטירת אימה שילמה לתובעת דמי שימוש חודשיים בהתאם לתשלום אותו שילמה אימה עבור הדירה, בהיותה ראויה להיות "דיירת ממשיכה" בדירת האם. התובעת קיבלה לידיה את הכספים ולא טענה כי תשלומים אלו אינם מספיקים.

כמו כן, לטענת הנתבעת לא תוקנו ליקויים בדירה למרות פניותיה החוזרות ונשנות של הנתבעת ולכן יש להפחית משכר הדירה הנדרש את הנזק שנגרם לה בגין ליקויים אלו ואת ההוצאות שנדרשו לה לתיקונם.

ביום 27.02.2011 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יפסוק בית המשפט בתיק זה לעניין גובה דמי השכירות בנכס בו התגוררה הנתבעת עד לקבלת דירתה הנוכחית בה היא שוהה כדיירת זכאית "תוך שביהמ"ש יוכל לקחת בחשבון בפסיקתו, את מכלול הנתונים האישיים של הנתבעת וכן את התנהגותה לקבלת הזכאות וכן את נימוקיה לכך שלא חתמה על חוזה זכאות בפועל.."

בסיכומי התובעת מתבקש כי התובעת תשלם סך של 2,300 ₪ לחודש עבור 29 חודשי שהותה בנכס. יחד עם זאת, מצויין כי לו הייתה הנתבעת מוגדרת כזכאית, אזי על פיה נתוניה הכלכליים של הנתבעת היה עליה לשלם עבור הנכס סך של 1,116 ₪ לחודש בלבד, בצירוף דמי האחזקה השוטפים ע"ס 75 ₪.

הכרעה

לאחר שעיינתי במכלול הטענות והראיות בתיק זה נחה דעתי כי הנתבעת אכן הייתה ראויה להיחשב כדיירת זכאית בכל התקופה בה התגוררה בנכס והמניעות להכרזתה ככזו בתקופה שבין 04.11.2005- 03.12.2006 נבעה אך ורק מעצם החזקתה בנכס ולא מסיבה עניינית כלשהי.

מחד, הנתבעת עשתה דין לעצמה ושהתה בנכס ללא אישורים מתאימים, אולם מאידך, לא היה לה מקום דיור חלופי.

מרכז חייה של הנתבעת היה ככלל בדירת האם ובה היא סעדה את אימה ואחיה, למעט הפסקות שנבעו מהקושי לחיות במחיצת האם והאח שהואשם בפלילים שהיו במצב גופני ונפשי קשה.

כמו כן, יש ליתן את הדעת על כך שבסופו של יום, הוכרה הנתבעת ע"י משרד השיכון כדיירת ציבורית. קבלת תעודת הזכאות בסוף שנת 2006 לאחר שכבר הייתה לה תעודה כזו בשנת 2005 יכולה בנסיבות אלו להצביע למפרע על כך שהנתבעת אכן הייתה רשאית להיחשב כזכאית מבחינה עניינית אף בתקופת הביניים בין תעודות הזכאות השונות.

עוד יצויין, כי הנתבעת משלמת היום כדיירת זכאית בגין דירה קטנה יותר (שני חדרים) סך 843.22 ₪ לחודש.

כאמור לעיל, התובעת הצהירה בסיכומיה כי שכר הדירה החודשי הנדרש מהנתבעת אילו הייתה מוכרת כזכאית הינו 1,116 ₪, עבור 29 חודשי שהותה בדירה. הנתבעת אינה חולקת על סכום זה.

סבורני כי בנסיבות אלו סכום זה הינו ראוי ומשקף נכונה את שיכולה וצריכה הייתה הנתבעת לשלם בעבור תקופת שהותה בנכס.