עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל נ' כהן אילנה

פסק דין

בפניי תביעה לפינוי הנתבעת, הגב' אילנה כהן (להלן: "הנתבעת") מדירת מגורים שבבעלותה ובניהולה של התובעת, "עמידר" – החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "התובעת"). הדירה הידועה כחלקה 32, גוש 1993 ונמצאת ברחוב מבוא בנימין 14/9 בקרית גת (להלן: "הדירה"). נוסף על סעד הפינוי, נתבקש סעד כספי בסכום של 75,438 ₪ בגין דמי שכירות ראויים.

על פי כתב התביעה, ביום 30.6.1976 נערך ונחתם בין התובעת לבין הוריה המנוחים של הנתבעת הסכם לפיו הם שכרו את הדירה בשכירות בלתי מוגנת (להלן: "הסכם השכירות").

עוד נטען בכתב התביעה כי בימים 30.6.02, 29.10.03, 30.10.05, 28.9.06, 22.10.07 וביום 2.9.08 ערכה התובעת, באמצעות נציגיה, ביקורים בדירת הורי הנתבעת, אחת לשנה, וממצאי כל אחד מהביקורים הנ"ל תועד בטופס "ביקור מעגל" שנחתם על ידי נציגת התובעת. בחלק מהטפסים מופיעות חתימותיהם הן של אביה המנוח של הנתבעת והן של הנתבעת (להלן: "ביקורי המעגל" ו/או "דו"חות ביקורי מעגל").

מוסיפה התובעת וטוענת כי לאחר שאביה המנוח הלך לבית עולמו (האב היה השני מבין ההורים שנפטר), פנתה הנתבעת לתובעת בבקשה להכיר בה כ"דייר ממשיך", אולם בהחלטת הוועדה להקניית זכויות במרחב לכיש מיום 15.12.08, בקשתה נדחתה בנימוק כי היא אינה עומדת בקריטריונים הנדרשים לצורך כך, זאת מאחר והיא בעלת דיור ובנוסף היא מסרבת לשתף פעולה עם התובעת. עוד טענה התובעת, כי הנתבעת אינה עונה על הגדרת "בן ממשיך" ו/או "זכאי" על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשמ"ח – 1998 (להלן: "חוק הדיור הציבורי" ו/או "החוק") שכן לא התגוררה 3 שנים בסמוך לפני פטירת האב יחד עימו ו/או היתה בעלת הדיור ו/או לא קיבלה זכאות ממשרד הבינוי והשיכון לדיור ציבורי.

התובעת טוענת שהיא פנתה לנתבעת בדרישה לפנות את הדירה ולשלם את חובה בגין שכר דירה ראוי ותשלומים נלווים אחרים, אולם פנייתה נדחתה. מכאן התביעה.

העתירה וטענות הצדדים:

השאלה העיקרית שבמחלוקת העומדת להכרעה הינה, האם באה הנתבעת בגדרו של ההיגד "דייר ממשיך" כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לחוק הדיור הציבורי, אם לאו.

התובעת, הינה גוף ציבורי המתנהל על פי דין, המנהלת מטעם המדינה השכרתן של דירות ציבוריות ובכלל אלו, את הדירה נשוא התביעה. בתוקף סמכויותיה, כאמור, השכירה התובעת את הדירה למנוחים שרה וחנניה כהן ז"ל, על פי הסכם השכירות. המנוחה נפטרה לפני כ-15 שנים ואילו המנוח, מר חנניה כהן ז"ל (להלן: "המנוח") הלך לעולמו ביום 12.11.05. הנתבעת הינה בתו של המנוח והיא מתגוררת כיום בדירה .

בתביעה דנן, עתרה התובעת לפינוייה של הנתבעת מהדירה וכן ביקשה להורות על החזרתה לידיה כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ. עוד עתרה התובעת לחייב הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים למן מועד תחילת מגוריה בדירה ועד למועד הגשת התביעה, המגיעים לסך 75,438₪. לטענת התובעת, הנתבעת מתגוררת בדירה בלא זכות חוקית ובהעדר חוזה שכירות תקף, כך שהמשך חזקתה בדירה נעשה תוך הסגת גבול. עם פטירת המנוח, כך לדידה של תובעת, זכאית היא להשבת הדירה לחזקתה, בהעדר זכות לנתבעת להמשיך ולהחזיק בה.

מנגד, טענה הנתבעת כי היא מחזיקה בדירה כדין וזכאית היא להמשיך ולהחזיק בה. לשיטתה, היא התגוררה עם אביה המנוח למן שנת 2002 ולפיכך, רכשה מעמד של "דייר ממשיך", כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לחוק הדיור הציבורי.

עוד טוענת הנתבעת כי בכתב התביעה המקורי, עילת הפינוי הייתה היעדר שיתוף פעולה והיותה של הנתבעת בעלת דירה, וכי העילה שעניינה היעדר מגורים במשך 3 שנים יחד עם האב, הוספה כתב התביעה המתוקן.

לעניין היותה של הנתבעת בעלת דירה אחרת, נטען כי המדובר היה בדירה מוזנחת שלא הייתה ראויה למגורים וכי זו נמכרה על ידי כונס מטעם הבנק למשכנתאות במחיר נמוך מיתרת המשכנתא. טוענת הנתבעת, כי כוונת המחוקק הייתה לבעלות בדירה אשר ניתן לעשות בה שימוש למגורים ולא כך הדברים במקרה הזה.

מוסיפה הנתבעת וטוענת כי היא בעלת תעודת זכאות מטעם משרד השיכון וכי בשל כך, אין לפנותה מהדירה.

לעניין ביקורי המעגל, טוענת הנתבעת כי אין לייחס להן כל משקל, באשר הם לא נערכו על ידי העד מטעם הנתבעת, וכן כי האמור בהם אינו מעיד דווקא על המצב העובדתי. הואיל והעילה של היעדר דיור במשך 3 שנים לפני פטירת האב הוספה רק בכתב התביעה המתוקן, לא יכלה הנתבעת להביא עדים לגבי מגוריה במקום.

הנתבעת מבקשת לדחות את טענותיה של התובעת בדבר היעדר תום לב של הנתבעת בכך שהאב ביקש הנחה של דייר יחיד כאשר הנתבעת טוענת שהיא התגוררה בדירה, ובכך שהנתבעת לא דיווחה על מגוריה במקום. כן ביקשה הנתבעת לדחות את הטענה כי לא שיתפה פעולה עם התובעת והיא טוענת כי העיכוב בהגשת המסמכים נבע ממצה עופרת יצוקה.

לעניין התביעה הכספית טוענת הנתבעת כי אין זה הוגן לדרוש מדייר ממשיך שכר דירה מלא וכי בכל מקרה, הסכומים לא הוכחו.

דיון והכרעה:

על מנת שהנתבעת תוכר כדיירת חוקית בדירה, תחת אביה המנוח, והכל כמובן כפוף לתנאים האחרים הקבועים בחוק, עליה הנטל להוכיח כי היא באה בגדרו של סעיף 1 לחוק המגדיר, בין היתר, מי הוא "דייר ממשיך": ”בן זוג של זכאי שנפטר ... וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הדייר ...".

אין חולק, בענייננו, כי המנוח היה בגדר "זכאי" כהגדרת מונח זה בחוק וכי הנתבעת הינה "ילדו" של המנוח. הצדדים נחלקו בשאלה האם התגוררה הנתבעת בדירה יחד עם אביה המנוח, למצער, משך 3 שנים טרם פטירתו, אם לאו. ויודגש, נטל השכנוע להיות הנתבעת "דיירת ממשיכה", מוטל עליה והיא זו הצריכה להוכיח מגורים בדירה משך 3 שנים עם המנוחה (ע"א 2054/01 עמידר החברה הלאומית לשיכון בע"מ נ' ואחניש סוליקה, פורסם בנבו).