עמידר, החברה הלאומית לשיכון בי נ' דיב ואח'

החלטה

בפניי בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 05.06.12, לפיו, הוריתי על פינוי המבקשים מהדירה נשוא התביעה.

אמרנו לא אחת ולא שתיים, כי "כלל הוא כי הזוכה על-פי פסק-דין זכאי בדרך כלל לממשו באורח מיידי, והגשת ערעור אינה מעכבת מימוש כזה, אלא אם קיים טעם מיוחד, המצדיק עיכוב (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה [1], בעמ' 405; תקנות 466 עד 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה דרך כלל בהצטברות שני גורמים אלה: סיכוי טוב לקבלת הערעור וקושי בהחזרת המצב לקדמותו אם פסק-הדין ימומש והערעור לאחר מכן יתקבל."

אמנם, בנידון דידן, סיכויי הערעור קלושים הם. יחד עם זאת, משמדובר בפסק דין של פינוי, אין מנוס אלא מלהורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

לעניין זה, ראו: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פד"י נו(4) 178, 181-182), רע"א 8456/02 פז חברת נפט בע"מ נ' טלפז תדלוק והשקעות בע"מ (לא פורסם) לפיו נקבע כי: "ככלל, רואה הפסיקה בביצוע פסק דין לפינוי, יצירת מצב בלתי הדיר. לפיכך מופעל שיקול הדעת ברוב המקרים לכיוון היענות לבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין לפינוי"., וכן רע"א 7544/97 מיכאלה אסתר טאוב ואח' נ' "אפרוקי" (לא פורסם), לפיו נקבע כי: "מטעם זה נוהגים בתי המשפט להיעתר לבקשת עיכוב ביצוע של צו פינוי כמעט כדבר שבשגרה, שאם יפונה המבקש ולאחר מכן יזכה בערעורו, קרוב לוודאי שהנכס יהא כבר תפוס בידי אדם אחר, והוא לא יכול לחזור אליו".

אשר על כן, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ב, 03 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: