עמיאל נ' פייטמן

החלטה

בפני התנגדותה של המבקשת לבקשה לביצוע שטר שהגיש המשיב ללשכת ההוצאה לפועל באשדוד, בתיק מס' 2502631092.

טענת ההגנה היחידה של המבקשת היא כי השיקים ניתנו על ידה, לבקשתה בנה, למשיב, אשר השכיר נכס מקרקעין לבנה של המבקשת, וכי היה על המשיב להשיבם לידיה ולא להגישם לביצוע, שכן בינו ובין בנה של המבקשת התגבשה הסכמה בדבר סיום הסכם השכירות כחודשיים לפני מועד סיומו המקורי וכי לא נותר, לפיכך, כל חוב בגין דמי השכירות או בגין כל רכיב אחר.

בחקירתה הנגדית של המבקשת התברר כי המבקשת אינה יודעת עובדות אלה מידיעה אישית (ובמיוחד את העובדה המהותית הנוגעת לתוכן ההסכמה בין בנה של המבקשת ובין המשיב) אלא הדברים ידועים לה מפי בנה, השוהה כעת בחו"ל ולפיכך לא מסר תצהיר מטעמו.

האם די בטענה זו, בהסתמך על עדות מכלי שני, כדי להתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה?

שני כללים דיונים-ראייתיים סותרים חלים בענייננו.

מחד, הכלל כי בשלב דיוני זה אין בודקים כיצד יוכיח המבקש את טענותיו ואין מונעים ממנו הגנה מטעמים של דרכי הוכחה בלבד. כלל זה נתמך גם באמור בתקנה 521 (סיפא) לתקסד"א לגבי מהותו של התצהיר בבקשות ביניים.

יפים לעניין זה גם הדברים הבאים מתוך ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' .Warner Home Video (U.K.) Ltd (פורסם בפדאו"ר):

"אמנם ההלכה היא, כי בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן ניתן להעלות טענות בעל-פה נגד מסמך בכתב, שכן אין למנוע בשלב זה העלאתה של טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד, ואין בודקים כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו (ראה: ד"ר זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 640-641, ובעיקר ה"ש 115; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (לשכת עורכי הדין, מהדורה 2, תשנ"ב) 280-281).

אולם, אין הנתבע יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות סתמיות בתצהיר, אלא עליו לטעון את העובדות המבססות את הגנתו. עובדות אלה, אם עברו את מכשול החקירה הנגדית, מוחזקות כנכונות, ובית המשפט בוחן על יסוד הנחה זו, אם קיימת אפשרות שהנתבע יזכה במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל.". (ההדגשה שלי – י.ב.).

מאידך, כלל נוסף הוא כי: "בדרך כלל צריך שתצהיר יינתן על ידי הנתבע עצמו, אם העובדות החשובות ידועות לו. אך ישנם יוצאים מן הכלל למשל כאשר היה לנתבע בא כוח המכיר את העובדות יותר טוב ממנו או כאשר נבצר מהנתבע להצהיר בעצמו". (ד' בר-אופיר, סדר הדין המקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 176 – ההדגשה שלי – י.ב.).

רוצה לומר, יכולה הייתה המבקשת, לכאורה, לבקשה מבנה, היודע את העובדות מידיעה אישית, בכל הנוגע לטענה בדבר הסכמה על סיום מוקדם של הסכם השכירות, ליתן תצהיר התומך בעובדות הנטענות בבקשה.

אולם, איני רואה מקום, בשל כך בלבד, לדחות את בקשתה של המבקשת למתן רשות להתגונן כבר עתה, אלא, בשל העובדה כי בהעדר ידיעה אישית שלה נמצאת ההגנה בתחום האפור שבין הגנת בדין להגנה שסיכוייה קלושים, מוצא אני לנכון להתנות את הרשות בהפקדת ערובה בגובה סכום השטרות, בקופת בית המשפט.

לפיכך, אני מורה כדלקמן:

א. ככל שתפקיד המבקשת בקופת בית המשפט, ערובה על הסך של 4,800 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, בתוך 30 יום מיום קבלת החלטתי זו, תינתן לה הרשות להתגונן בפני התביעה השטרית.

ב. במקרה שתופקד הערובה, במועד, תידון התביעה בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו בהתאם לאמור בתקנה 214ב1' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

ג. הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי.

ד. אם לא תופקד הערובה הנזכרת לעיל, במועד, תידחה ההתנגדות וההליכים בתיק ההוצאה לפועל ישופעלו. במקרה שכזה ההוצאות הנזכרות בסע' 5 לעיל ישולמו למשיב, על ידי המבקשת.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"א, 18 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: