עמיאל נ' מנהל מקרקעי ישראל ירושלים ואח'

החלטה

זוהי בקשה לצו מניעה זמני שימנע את המשיבה 1 משיבוצה של המשיבה 2 (להלן גב' קראוס) למשרה שמספרה 732 – שהוגדרה כ"מרכזת אכיפה בחטיבת השמירה" (להלן: "המשרה" ).

המבקשת עובדת במינהל מקרקעי ישראל כ-4 שנים והיא משמשת כמנהלת לשכת מנהל חטיבת שמירת הקרקע, מר סקופ (להלן: "מר סקופ").

3.לטענת המבקשת קדם להליך דנן מינוי של המשיבה 2, בניגוד לנהלי השיבוצים במינהל. נוהל השיבוצים צורף כנספח ג' להסכם הקיבוצי מיום 18.5.11. באותו מקרה מדובר היה במשרה שהייתה מוקפאת ולא הופשרה ובכל אופן נבחרה אליה גב' בשם סימונה גבאי ולאחר התערבות סמנכ"ל כ"א, של הנתבעת, נקרע הפרוטוקול וחלף הגב' גבאי, נרשם שמה של גב' קראוס כמי שנבחרה. המבקשת דנן הגישה בקשה קודמת לצו מניעה זמני בתיק שמספרו 28602-02-13 (להלן: "ההליך הקודם") ובו הודיעה המשיבה 1 כי אכן נפלו פגמים באותו הליך והמינוי בוטל.

4.לאחר ביטול המינוי הקודם נערכה ועדת שיבוצים למשרה הנדונה ביום 4.3.13 (להלן: "ועדת השיבוצים"). ועדת השיבוצים ברשות הגב' ליאורה טושינסקי, בה ישבו בין היתר מר סקופ ומר אריאלי, בחרה בגב' קראוס (להלן: "ההחלטה"). על ההחלטה של ועדת השיבוצים מיום 4.3.13, הגישה המבקשת ערר וזה נדון בפני מר בנצי ליברמן מנהל מינהל מקרקעי ישראל ומר אריאל יעקובי, יו"ר הסתדרות עובדי המדינה (להלן: "הוועדה הפריטטית" או "הערר", בהתאמה).

5.לטענת המבקשת, גב' קראוס נבחרה לתפקיד למרות שהמבקשת עצמה מתאימה יותר הואיל וגב' קראוס איימה למעשה, לפרסם את "קריעת הפרוטוקולים" כאמור לעיל. כדי לחפות על הענין ולהשתיק את הפרשה, בחרו בה למשרה דנן, חלף המבקשת שהייתה מתאימה יותר. בכל אופן טען ב"כ המלומד של המבקשת, כי מר סקופ לא תמך בבחירת גב' קראוס כי אם בבחירת המבקשת בוועדת השיבוצים.

6.לטענת המשיבה אכן בראשונה נפל פגם בשיבוץ ובעקבותיו הודיע על ביטול השיבוץ הקודם, במסגרת ההליך הקודם, שהיה בפני בית הדין. הפגם היה בכך שמדובר במשרה שהייתה מוקפאת ולא נפתחה לכלל העובדים, כפי שצריך היה לעשות. משהוגשה בקשה לצו מניעה ונמצא שאכן נפל פגם כאמור, בוטלה ההחלטה. המשרה הנדונה נפתחה לכלל הציבור ואכן התמודדו עליה שבעה מועמדים, כאשר הגב' קראוס זכתה במשרה, בהתאם להחלטת ועדת השיבוצים מיום 4.3.13, בהיותה המתאימה ביותר ומהנימוקים שפורטו בהחלטה שצורפה לתצהיר גב' טושינסקי (סומנה מש/1). כאמור אף בערר נבחן העניין בשנית על ידי שני הנציגים הבכירים ביותר, מר בנצי ליברמן מנהל מינהל מקרקעי ישראל ומר אריאל יעקובי יו"ר הסתדרות עובדי המדינה ואלה סברו שיש לדחות את הערר לאחר שלא מצאו כל פגם בהחלטת ועדת השיבוצים. בהחלטת ועדת הערר אף נקבע כי אין ממש בטענות עו"ד בוטח ב"כ המבקשת והן נדחו וההחלטה נותרה על כנה – הגב' קראוס נבחרה לשמש כמרכזת אכיפה בחטיבת השמירה, משרה מספר 732. לטענת המשיבה 1 יש לדחות את הבקשה ולחייב המבקשת בהוצאות. המשיבה 2, הגב' קראוס, שיוצגה על ידי הלשכה המשפטית בהסתדרות ביקשה אף היא לדחות הבקשה ולחייב המבקשת בהוצאות.

7.ראוי לומר כי בעניין מינהל מקרקעי ישראל, נתקבלה החלטת ממשלה ביום 12.5.09, מספרה 123, להקים רשות מקרקעין ממשלתית שתנהל את מקרקעי ישראל. בעקבות החלטה זו, תוקן חוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך – 1960. התנהל משא ומתן עם ארגון העובדים היציג, הסתדרות העובדים הכללית ונחתם הסכם קיבוצי מיוחד ביום 18.5.11. במסגרת הסכם זה, נוסחו עקרונות ונהלי הליך השיבוץ שיהיה לעובדים שעבדו עד אותה עת במינהל מקרקעי ישראל, ועוברים לעבוד ברשות מקרקעי ישראל, שהוקמה בימים אלה. בהתאם לעקרונות שנקבעו לתהליך השיבוץ, הוקמה וועדת השיבוצים שדנה כאמור במשרה דנן ביום 4.3.13.

8.ביום 30.4.13 נשמעה בפנינו הבקשה, כאשר המבקשת העידה מטעמה, ומנגד העידו הגב' ליאורה טושינסקי, סגנית מנהל רשות המקרקעין, וכן המשיבה 2 ומר אריאלי רמי. לאחר שמיעת העדים, סיכמו הצדדים. ההחלטה דלהלן הינה על יסוד הבקשה והתגובות כמו גם המסמכים שצורפו להם ולתצהירים וכן העדויות שנשמעו בפנינו. עוד מובהר כי ההחלטה הינה לכאורה, בסעד הזמני בלבד, ולצורכו.

הכרעה

9.נקדים ונאמר כי החלטנו לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני. עוד נאמר כי דברים שנכתבו על ידינו בתיק דומה במהותו ובחלק מעובדותיו לתיק זה, פ"ה 38171-02-13 שלי ירמיהו – מינהל מקרקעי ישראל (החלטה מיום 20.2.13), נכונים אף כאן ולכן נביא את הדברים כפי שנכתבו שם בשינויים המחויבים ולאחר מכן נבחן את היישום בענייננו.

10.ההלכה העקרונית שנקבעה על ידי בית המשפט העליון, בענין סעדים זמניים, אומצה על ידי בית הדין הארצי לעבודה והובאה בפסק הדין בענין גנץ, (דב"ע (ארצי) לג/3-3 מדינת ישראל - מרדכי גנץ פד"ע ד' 161, 164), שם סוכמה בזו הלשון:

"עיקר תכליתם של צווי מניעה זמניים כגון אלה הוא לשמור, כל עוד תלויה בבית-המשפט תובענה בנדון, על מצב הדברים כפי שהוא היה קיים בעת הגשתה; אין בית-המשפט מרשה לאחד מבעלי הדין להביא שינויים במצב ההוא אשר עלול להיות בהם משום השפעה עניינית, כלכלית או משפטית על הדיון בתובענה או על תוצאותיו".

11.אף כי ייתכן שמדובר בבקשה לצו עשה במהותו, לטובת המבקשת בחנו את עניינה מתוך הנחה שמדובר בבקשה לצו מניעה, אך כפי שנראה להלן הגענו למסקנה כי אף אם מדובר בצו מניעה אין מקום ליתן את הסעד המבוקש.

12.ההלכה בעניין זה ברורה. על המבקשת להוכיח זכות לכאורה בכדי שתצמח לה זכאות לסעד המבוקש (ראה עניין גנץ, עמ' 164). הלכה זו חזרה ואושרה בפסקי דין מאוחרים יותר של בית הדין הארצי לעבודה (דב"ע נא/3-195 תובנה מכונות תרגום בע"מ - עמיחי סגל פד"ע כג 274, 275, להלן: "עניין תובנה - סגל").

13.בפסק הדין תובנה - סגל, הביא בית הדין הארצי לעבודה את דברי י. זוסמן (סדרי הדין האזרחי בסעיף 492) דברים היפים גם לעניננו:

"הכלל הוא, כי שעה שערכאה שיפוטית נזקקת לשאלה אם ליתן צו מניעה זמני אם למאן לתיתו, הרי "השאלה הראשונה היא, אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית-המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה. הצידוק לכך נעוץ לעיתים בדוחק הנסיבות, כמו בעניינו של הדייר שנושל, או בצורך להפסיק מיד מטרד מזיק קשה... אך לעיתים קרובות יותר הצורך לשמור על מצב קיים שאם יחול בו שינוי עד לגמר דיון עלול התובע לקפח את זכותו" (שם בעמ' 279).

14.המקרה שבפנינו, כפי שנראה להלן, אינו מצדיק התערבות בית הדין בשלב זה של מתן סעד זמני קודם בירור התביעה.

15.זאת ועוד. הפסיקה קבעה, כי מספר תנאים מצטברים צריכים להתמלא על מנת שיינתן סעד זמני, אלה כפי שיבואר להלן, לא התמלאו במקרה דנן וגם בשל כך, אין מקום ליתן סעד זמני כמבוקש.

16.כאמור, בקשת התובעת לסעד הזמני היא למעשה בקשה למנוע מהגב' קראוס להשתבץ למשרה 732 – מרכזת אכיפה בחטיבת השמירה.