עמי גור ניהול נכסים בעמ נ' אבדאייב (בירארוב)

פסק דין

בפניי תביעה לפינוי מושכר.

הנתבעת טענה, כי הינה "דיירת ממשיכה" כמשמעותה בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 ולכן אין לפנותה מהדירה.

בדיון מיום 12.12.13 הובהר כי לנתבעת יש דירה רשומה בטאבו 50% בבעלותה ברח' גולדה בקרית ים ובנסיבות אלה עלתה שאלה משפטית גרידא עליה הוסכם בין הצדדים לסכם בשאלת סף, אשר רק אם תוכרע לטובת הנתבעת ייקבע התיק להוכחות.

הסוגיה שהועלתה ע"י התובעת כטענת סף המונעת מהנתבעת הגנה ומחייבת קבלת התביעה ופינוייה מהדירה עניינה היה "האם יכול אדם להיות דייר ממשיך מקום בו הוא מחזיק זכויות קניינית בדירה אחרת". בנסיבות אלה נקבע התיק לסיכומים בשאלה משפטית זו.

התובעת הגישה את סיכומיה והסבירה כדלקמן:

סעיף 3 לחוק הזכויות בדיור הציבורי התשנ"ח – 1998 (להלן: "החוק") שכותרתו "זכות לשכירות של דייר ממשיך" קובע, כי:

"(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין.

(ב) הוראות סעיף זה יחולו על דייר ממשיך, אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי, וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים".

נקבע, כי הוראותיו של סעיף 3 בנוסח הזה ימשיכו לחול על מי שביום 1.8.09 התגורר עם זכאי בדירה הציבורית אשר התגורר כאמור במשך 4 שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו וברציפות עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה.

התובעת מסבירה בסכומיה, כי סעיף 3 מכיל 2 תנאים:

תנאי חיובי – דהיינו, מגורים עם הדייר "הזכאי" לפחות 3 שנים טרם פטירתו של הדייר "הזכאי".

תנאי שלילי – שאין בבעלותו או בבעלות קרובו דירה או מקרקעין אחרים ב- 5 השנים שקדמו לפטירת "הדייר הזכאי".

התובעת מבהירה, כי הסייג בסעיף 3(ב) נועד להביא לכך שהמשאב הציבורי יגיע למי שאין ברשותו או ברשות קרובו דירה או מקרקעין כלשהם, שמצבו מטבע הדברים נחות ממי שמחזיק הוא או קרובו בדירה או במקרקעין.

בעניין זה מפנה התובעת לתכליתו של חוק הזכויות בדיור הציבורי, כפי שהובאו בדברי הסבר להצעת החוק ואת ההלכה הפסוקה הקובעת, כי יש לתת פרשנות דווקנית ומצמצמת למונח "דייר ממשיך".

מאחר ומטרתו של החוק ושל השכירות הציבורית בפרט הינה להגן על אוכלוסייה שידה אינה משגת להגיע לקורת גג, יש לוודא כי האדם המחזיק בדירה בדיור הציבורי עונה על הגדרת המונח "דייר ממשיך" על פי החוק.

בעעמ"מ 8616/06 מוריס כהן נ' עמידר החברה הישראלית לשיכון בע"מ עמד השופט פוגלמן על תנאי העדר הבעלות, שם לא הוכר המערער כ"דייר ממשיך" למרות שהזכויות היו רשומות על שמו לתקופה קצרה והדירה נמכרה ע"י כונס של הבנק למשכנתאות.

כך פסק כב' השופט פוגלמן:

"תנאי העדר הבעלות הינו בעל פרישה רחבה הן במימד הזמן, הן בהיבט החלתו על קרובי משפחתו של הדייר הממשיך. בעוד שלפי הצעת החוק סויה הזכאות להמשיך ולהתגורר בדירה למקרה בו אין בבעלותו של הדייר הממשיך דירה או מקרקעין אחרים (סעיף 3 להצעת חוק הגנת הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח – 1998; ס"ח 310), מורה חוק זכויות הדייר כי יש לבחון – כתנאי לזכות להמשיך ולהתגורר בדירה – לא רק אם הדייר הוא בעלים של דירה או מקרקעין אחרים, אלא בנוסף האם היו בבעלותו דירה או מקרקעין כאמור בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי או למועד בו עבר להתגורר במוסד סיעודי...".

התובעת מבהירה, כי הנתבעת יחד עם בעלה בעברם היו דיירי עמיגור ושכרו דירה בדיור הציבורי מהתובעת. בהמשך, רכשו את הדירה בתנאי מבצע וכעת הנתבעת יחד עם בעלה הינם בעלי דירה ברח' גולדה מאיר 1/28 ק. ים.