עמותת תל גיבורים אגודה חברתית לזכויות ואח' נ' בלסנהיים ואח'

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק הדין מיום 8.6.10 שניתן נגד המבקשים בהיעדר התייצבות לדיון הוכחות.

לטענת המבקשים, המבקש 2 (להלן: "המבקש") לא התייצב לדיון ביום 8.6.10 הואיל וביום 2.6.10 הגיש המבקש בקשה לדחיית מועד הדיון בשל התפטרות מייצוג של בא כוחם דאז, כאשר ביום 6.6.10 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה לדחיית מועד הדיון. החלטה זו, לטענת המבקשים, התקבלה בפקסימיליה במשרדו של המבקש רק ביום 8.6.10, היום בו היה קבוע דיון ההוכחות לשעה 10:30.

לטענת המבקשים, עם קבלת ההחלטה הניח המבקש, בתום לב, כי הואיל וההחלטה בבקשה לדחיית מועד דיון התקבלה לאחר השעה בה התקיים הדיון, בקשתו התקבלה והדיון לא התקיים.

המבקשים טוענים כי אם החלטת בית המשפט מיום 6.6.10 הייתה מגיעה לידי המבקשים לפני 8.6.10 היו המבקשים מתייצבים לדיון.

המשיבה מתנגדת לבקשה. טענותיה העיקריות הן כי אין לקבל את הבקשה הן מהטעם של איחור בהגשת הבקשה והן מהטעם של אי עמידה במבחנים שנקבעו בפסיקה באשר לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

בתשובתם מרחיבים המבקשים ומפרטים בעיקר בשאלת סיכויי התביעה.

לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה והתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מהטעמים המפורטים להלן:

א. איחור בהגשת הבקשה

על-פי תקנה 201 לתקנות, על המבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, להגיש את הבקשה תוך 30 יום מיום שהומצאה לו ההחלטה.

בעניינינו ניתן פסק-הדין ביום 8.6.10.

המבקשים לא ציינו בבקשתם את המועד בו הומצא להם פסק הדין ואולם בתשובה לתגובה ציינו כי פסק הדין הומצא לידי המבקש 2 רק ביום 19.8.10.

דא עקא, שביום 28.6.10 הגיש המבקש בקשה להמציא לו את פסק הדין מיום 8.6.10, על מנת שיוכל להגיש בקשה לביטול פסק הדין. רוצה לומר כי, לכל המאוחר, ביום 28.6.10 נודע למבקש על קיומו של פסק הדין ומניין 30 הימים הקבוע בתקנה 201 לתקנות החל.

על יסוד כך, היה על המבקשים להגיש את הבקשה לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד לא יאוחר מיום 19.9.10 (לאחר שלא חושבו פגרות הקיץ וסוכות).

למעלה מזאת, המבקשים לא הגישו בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

משכך, המבקשים איחרו את המועד להגשת הבקשה לביטול החלטה על-פי צד אחד, ודי בטעם זה על מנת לדחות את הבקשה שלפני.

ב. אי עמידה במבחני הפסיקה לעניין הבקשה לביטול החלטה על-פי צד אחד

הפסיקה בעניין תקנה 201 לתקנות העמידה שני מבחנים מצטברים לביטול ההחלטה כאמור, אשר נסקרו בפירוט בפסק הדין בעניין ע"א 2201/07 צפריר חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (מיום 2.2.09), מאגר משפטי "נבו"):

לא אחת נפסק כי שני המבחנים העיקריים הצריכים למקרה בו ניתן פסק דין בהעדר צד ואותו הצד מבקש לבטל את פסק הדין בהתאם לתקנה 201 הנ"ל, הינם: סיכויי ההצלחה של תביעת (או הגנת) המבקש במידה שיבוטל פסק הדין והסיבה אשר בגינה לא הופיע המבקש לדיון מלכתחילה. ביחס למבחן השני יש לבחון האם המבקש לא הגיע לדיון מחמת זלזול בבית המשפט או מחמת "צירוף נסיבות אומלל", אי הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא כוחו [ראו למשל: ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ז לז(3) 431 (1983); רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל (לא פורסמה, [פורסם בנבו], 10.7.01); רע"א 4425/98 מזרחי נ' בן חמו (לא פורסמה, [פורסם בנבו], 30.11.00); רע"א 8036/01 סוכנות ימית ישראלית נ' MALMED MARITIME  (לא פורסמה, [פורסם בנבו], 2.1.02); רע"א 9572/01 דדון נ' וייסברג (לא פורסמה, [פורסם בנבו], 1.10.02)].

באשר למבחן הראשון של שאלת סיכויי התביעה, אני נכונה בשלב זה ומבלי לקבוע לעניין זה מסמרות, כי קיימים סיכויים לכאוריים להצלחה בתביעה.